מתחייבים לשינוי בישראל!

אבי גבאי הוא יושב ראש מפלגת העבודה , לאחר שזכה בחודש יולי 2017 בבחירות המקדימות במפלגת העבודה.

בתפקידו הקודם כיהן גבאי כשר להגנת הסביבה בממשלת נתניהו הנוכחית מטעם מפלגת “כולנו” אשר היה ממייסדיה. גבאי התפטר מהממשלה לאחר שנה בלבד על רקע חילוקי דעות אידיאולוגיים, ותוך הבעת ביקורת חריפה על התנהלותה.

טרם כניסתו לעולם הפוליטי, שימש גבאי כמנכ”ל חברת “בזק”, חברת התקשורת הגדולה בישראל. בתפקיד זה כיהן גבאי במשך 6 שנים, לאחר שמילא שורה של תפקידים בחברה ביניהם: מנכ”ל בזק בינלאומי, סמנכ”ל כלכלה ואסטרטגיה, סמנכ”ל משאבי ניהול ועוד. במהלך שנות כהונתו של גבאי כמנכ”ל בזק צמחה החברה והפכה לאחת החברות הרווחיות בשוק התקשורת העולמי, בתקופה שהתאפיינה בתחרות גוברת, כניסת טכנולוגיות חדשות, וכן שינויים בסביבה הרגולטורית.

את דרכו המקצועית החל גבאי בשירות הציבורי, תוך שהוא משרת בתפקידים שונים באגף התקציבים במשרד האוצר. לגבאי היכרות מעמיקה עם הסקטור הציבורי והעסקי, אשר אפיינה גם את תחומי פעילותו כשר בממשלה.

לגבאי תואר MBA במינהל עסקים ותואר ראשון בכלכלה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

בשירותו הצבאי שימש גבאי כקצין מודיעין קרבי.

גבאי מתגורר בתל אביב, נשוי ואב לשלושה ילדים.

טוען...

טוען...

נבחר לח”כ החברתי ביותר 5 פעמים ברציפות ופרלמנטר מצטיין של המכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2018.

חבר ועדות הכספים והרווחה, עבודה ובריאות של הכנסת.

לשעבר יו“ר התאחדות הסטודנטים בישראל וחבר האסיפה הכללית העליונה של התאחדות הסטודנטים האירופאית. ממנהיגי מחאת האוהלים בקיץ 2011 ,ממובילי המאבק למען שוויון בנטל, מוביל פרויקט התאחדות הסטודנטים בעיר לוד.

בוגר תואר ראשון בחינוך מיוחד במכללת אורנים ובוגר לימודי תואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית בירושלים במסגרת תכנית המצטיינים. התגורר בלוד, כחלק ממהלך רחב שהוביל לחיזוק העיר מתוך תפיסה שגם הצעירים חייבים לפעול ולהיות חלק מהשינוי שאותו הם מבקשים לראות בחברה הישראלית.

לצד תפקידיו בוועדות, עמד בראש ועדת המשנה לצער בעלי חיים בכנסת, ומשמש, בין היתר, כיו“ר השדולה למען הגמלאים, יו“ר השדולה למען החיילים הבודדים, יו“ר השדולה נגד פעילות תג-מחיר וארגון להב“ה ויו“ר שדולת בעלי החיים בכנסת.

הוביל ומוביל מאבקים חברתיים רבים בכנסת, ביניהם המאבק לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק התעסוקה, המאבק להעלאת קצבאות הזקנה, המאבק להכנסת תרופות מצילות חיים לילדים בסל הבריאות, המאבק בתאגידי המים נגד ניתוקי המים לאנשים מעוטי יכולת, המאבק להסדרת הביטוח הסיעודי הקולקטיבי לגמלאים והמאבק למען הסדרת מעמדם וזכויותיהם של עובדי קבלן.

טוען...

מובילת המחאה החברתית בקיץ 2011 וחברת הכנסת הצעירה ביותר בישראל. חברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה בסיעת המחנה הציוני. יושבת-ראש הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור בכנסת העשרים, חברת ועדת הכספים בכנסת התשע-עשרה, מקימת השדולה לצדק חברתי, השדולה לקידום שכירות הוגנת ושדולת הצעירים.

סתיו שפיר נולדה בשנת 1985 בנתניה. כבר בגיל שמונה הפכה לכתבת צעירה בעיתון הילדים והנוער ”כולנו” והחלה בדרכה העיתונאית, ואת פעילותה החברתית החלה בתנועת ”הנוער העובד והלומד” ובעבודה עם ילדים עם מוגבלות. אחרי התיכון הקימה גרעין מתנדבים בשיתוף החברה להגנת הטבע ויצאה לשנת שירות בטבריה, שם עסקה בחינוך בבתי-ספר ובעבודה עם נוער בסיכון.

ביולי 2004 התגייסה לקורס טיס, ולאחר חמישה חודשים בקורס הועברה לשירות בעיתון הצבאי ”במחנה”. עם סיום שירותה הצבאי זכתה במלגת לימודים ב-City University of London מטעם פרויקט למנהיגות ופתרון סכסוכים במזרח התיכון. ב-2009 סיימה בהצטיינות את התואר הראשון בסוציולוגיה ובעיתונות, והחלה בלימודים לתואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות במכון כהן שבאוניברסיטת תל-אביב.

ביולי 2011 חברה שפיר לקבוצת פעילים שהכירה בפייסבוק, שביקשה למחות על מחירי הדיור. שבועיים לאחר מכן, ב-14 ביולי, הם הניחו את האוהלים הראשונים בשדרות רוטשילד והציתו את המחאה החברתית הגדולה ביותר מאז קום המדינה, שנודעה לימים כ”מחאת האוהלים”, ובמהלכה יצאו מאות אלפי ישראלים להפגנות ברחובות. המחאה, שהחלה בדרישה לפתרון מצוקת הדיור, הפכה במהרה למחאה אזרחית רחבה הדורשת שינוי עמוק בסדר העדיפויות החברתי-כלכלי של מדינת ישראל, ושינתה מקצה לקצה את השיח בישראל.

בסוף קיץ 2011 הקימה שפיר עם כמה משותפיה למאבק תנועה חוץ-פרלמנטרית שהובילה מאבקים חברתיים בערי הפריפריה, ובהם המאבק למען חוק חינוך חינם לגיל הרך והמאבק למען תקציב חברתי.

כשנה לאחר פרוץ המחאה, בנובמבר 2012, החליטה שפיר להתמודד בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה, ונבחרה למקום השמיני ברשימה.

ב-2013 הושבעה לכנסת התשע-עשרה והייתה לחברת הכנסת הצעירה ביותר בישראל.

שפיר הובילה בוועדת הכספים מאבק נחוש נגד שיטת ההעברות התקציביות הנהוגה בה זה עשרות שנים, חשפה את מנגנון העברת הכספים בפני הציבור הישראלי והפכה לקול המוביל בהגנה על כספי הציבור. לאחר שנה של מאבק בוועדת הכספים, הביאה שפיר לחשיפת תקציב המדינה כולו באופן נגיש ונהיר לאזרחי ישראל, לחשיפת ההסכמים הקואליציוניים הנרקמים בין האוצר לבין חברי הכנסת במהלך דיוני התקציב, ולשינוי עמוק בשיטת התקצוב שהעבירה מיליארדי שקלים מכספי ציבור ליעדים בלתי מפוקחים.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים נבחרה שפיר למקום השני בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה, ושובצה במקום הרביעי ברשימת המחנה הציוני.

בכנסת העשרים יזמה שפיר את הקמת הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור ונבחרה לעמוד בראשה. הוועדה עוסקת בשקיפות עבודת הממשלה, הכנסת והמגזר הציבורי בכלל, בשיתוף הציבור בהליכי קבלת החלטות, בחשיפת האסטרטגיה והתכנון הממשלתי והשימושים בקופה הציבורית ובקביעת אמות המידה המוסריות והניהוליות שמשרתי ציבור אמורים לעמוד בהן.

מלבד זאת, שפיר לא חדלה לרגע מפעילותה בוועדת הכספים, ואף הגישה במסגרתה עתירה לבג”ץ במטרה לשנות מהיסוד את שיטת ההעברות התקציביות שלהשקפתה אפשרה במשך שנים שחיתות בכספי ציבור והסתרה של סדרי העדיפויות הממשלתיים מעיני הציבור.

שפיר נחשבת לאחת מחברות הכנסת הפעילות והמרכזיות. היא הובילה בהצלחה את חוק השכירות ההוגנת שמטרתו להסדיר את שוק השכירות ולהגן על השוכרים הרבים במדינת ישראל, ושורה של חוקים נוספים ובהם חוק הפקדונות לחיילי צה”ל וחוק השירותים האלקטרוניים לציבור. בנוסף, היא הגישה עשרות הצעות חוק, ובהן: תיקון לחוק-יסוד: הממשלה, שיחייב שקיפות בעבודתה של ועדת השרים לחקיקה; חוק שיחייב בניית דיור בר-השגה ודיור ציבורי במסגרת התוכניות לפינוי מתחמי צה”ל במרכז הארץ; חוק לקידום התעשייה והתעסוקה בצפון ובדרום; חוק להסדרת הדיור הציבורי ומודל הסיוע בשכר הדירה ועוד.

פעילותה של שפיר זוכה להדים רבים בישראל ובעולם – ובפברואר 2017 היא מונתה לעמוד בראש הוועדה למען שקיפות ולמאבק בשחיתות של ה-OECD, שבה שותפים יותר מ-90 חברי פרלמנטים מרחבי העולם. על-אף גילה הצעיר היא נכללה ברשימות 100 המשפיעים על הכלכלה הישראלית של המגזינים ”דה-מרקר” ו”כלכליסט”, ברשימת 50 הנשים המשפיעות של ”מעריב” וברשימת ”30 המשפיעים מתחת ל-30” של מגזין ”פורבס”, בזכות מאבקה לחשיפת התקציב ולשינוי שיטת ההעברות התקציביות. בשנת 2015 זכתה בפרס ”נשים בחזית” על מאבקה הבלתי-מתפשר להנהגת סטנדרטים של שקיפות בפוליטיקה.

טוען...

מובילת המאבק החברתי-כלכלי לחברה צודקת בישראל. חוקקה 46 חוקים למען הציבור. יו”ר האופוזיציה לשעבר. בעבר עיתונאית בכירה וסופרת.

שלי יחימוביץ‘ (נולדה ב-28 במרץ 1960). חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה. עד לכניסתה לפוליטיקה הייתה עיתונאית, אשת רדיו וטלוויזיה וסופרת. שירתה בצה”ל כמש”קית ח”ן בבסיס חיל האוויר בחצרים, כקצינת שלישות בבסיס עציון וכקצינת ת”ש של פרויקט הלביא. היא בוגרת החוג למדעי ההתנהגות (פסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה) באוניברסיטת בן גוריון. בת לאב פועל בניין ולאם מורה, חנה ומשה, שניהם ניצולי שואה מפולין, אמא לגל (22) ורמה (17), מתגוררת בשכונת כרם התימנים בתל אביב. עיתונאית: שלי שימשה שנים רבות כעיתונאית ומגישה בכלי התקשורת “על המשמר”, רשת ב’, גלי צה”ל וחברת החדשות של ערוץ 2. בתפקידים אלו הרבתה לעסוק בנושאים חברתיים וכלכליים מנקודת מבט סוציאל דמוקרטית ובנושאים הנוגעים למעמד האישה, ב-29 בנובמבר 2005, הודיעה על עזיבתה את העיתונות, כניסתה לפוליטיקה, והתמודדות על מקום ברשימת מפלגת העבודה לכנסת ה-17. נבחרה למקום התשיעי ברשימה ולאחר הבחירות הייתה לחברת כנסת. היא הייתה חברה בולטת בוועדת הכספים של הכנסת ובוועדה לביקורת המדינה. עד שנת 2008 עמדה בראש הוועדה לזכויות הילד. בבחירות המקדימות של מפלגת “העבודה” בדצמבר 2008, נבחרה למקום החמישי ברשימת המפלגה לכנסת ה-18. בכנסת זו שימשה בתפקיד יו”ר ועדת האתיקה וחברת ועדות הכספים והעבודה, הרווחה והבריאות.

נחשבת לחברת כנסת מצטיינת. היא הובילה עשרות מאבקים חשובים וחוקקה עד היום 45 חוקים אשר נועדו לגונן על החלש ועל מעמד הביניים, להקטין פערים בחברה, ולרסן את כוחו של ההון. בין המאבקים שהובילה: המאבק להגדלת תמלוגי הגז, המאבק לריסון שכר הבכירים, המאבק לעצירת הפרטת קרקעות המדינה, המאבק למניעת הפרטת בתי הסוהר, המאבק לביטול תכנית ויסקונסין, המאבק לצמצום ההעסקה הקבלנית, המאבק נגד הפטור ממס ל”רווחים הכלואים”, המאבק נגד הפרטת המעונות לחוסים, המאבק נגד הפרטת מערך בריאות הנפש ועוד. בין החוקים שחוקקה: חוק הזכות לעבודה בישיבה (חוק הקופאיות), חוק ההגנה על עובדים חושפי שחיתויות, חוק הגנת השכר, חוק ביטוח בריאות ממלכתי למי שנעדרו מהארץ ושבו, חוק הלוביסטים, חוק הארכת חופשת הלידה, חוק מידע על שירותי תחבורה ציבורית, חוק הטקסטיל הביטחוני, חוק הדגל ועוד חוקים רבים. יו”ר מפלגת העבודה בין 21 בספטמבר 2011 ועד 21 לדצמבר 2013.

טוען...

ח”כ עמיר פרץ נולד במרוקו ,עלה לישראל בגיל 4. התחנך בשדרות. בצה”ל שירת כקצין בחטיבת הצנחנים. נפצע קשה בפעילות בסיני והשתחרר בדרגת סרן.

לאחר השחרור הקים עם אדשתו אחלמה משק חקלאי במושב ניר עקיבא. לזוג 4 ילדים.
בשנת 83 הנבחר לראשות עיריית שדרות והיה לאחד מראשי ערי הפיתוח הראשונים השייכים לשמאל בישראל.

כבר בשנת1984, בניגוד לרוח שנשבה בישראל באותה עת, תמך בגלוי בהקמת מדינה פלשתינאית. יזם והוביל תוכנית לחינוך לדו קיום בין יהודים לערבים בשדרות.

בשנת 88 נבחר לכנסת בה כיהן בתפקידים פרלמנטרים רבים. במהלך השנים היה חבר כמעט בכל וועדות הכנסת, כיהן כיו”ר וועדת העבודה והרווחה, שם קידם חוקים חברתיים מהפכניים הבולטים שבם: חוק בריאות ממלכתי ,חוק העלאת שכר מינימום, הגנת זכויות עובדי חברות כ”א, חוק פיצויי נפגעי הגזזת ועוד.

ח”כ פרץ נחשב למי שהעלה את הנושאים החברתיים בראש סדר היום הציבורי והביא לכך שכל המפלגות בישראל חרטו את הנושא על דגלן

בשנת 1995 החל לכהן כיו”ר ההסתדרות הכללית ,בתקופה הסוערת של המאבקים החברתיים שהניבו הישגיים רבים הן לציבורי העובדים והן לאוכלוסיות החלשות.

בשנת 2006 נבחר ליו”ר מפלגת העבודה, אותה הוביל להישג של 19 מנדטים חרף התמודדות קשה מול אריק שרון ומפלגת קדימה.
פרץ הוביל את מפלגת העבודה לקואליציה משותפת עם קדימה בראשות אולמרט. ביחד הקימו ממשלה שהייתה מבוססת על קווי יסוד השואפים לצדק חברתי ושלום, בממשלה זו כיהן כסגן רה”מ ושר הביטחון.

כשר הביטחון, הוביל פרץ את תהליך ההתאוששות של צה”ל לאחר מלחמת לבנון השנייה. הוא הניח תוכנית אימונים שהחזירה את הכשירות לצה”ל, תוכנית שיקום הימ”חים וביחד עם ס. שר הביטחון אפריים סנה הקימו את הרשות לחירום לאומית( רח”ל ). במקביל, הכריע והניע ח”כ פרץ את ההצטיידות במערכת “כיפת ברזל”. באותם ימים ההחלטה עוררה התנגדות במערכת הביטחון, לימים היא הפכה לחלק חשוב במערך ההגנה על הערוף ולגאוות מדינצת ישראל אל מול פני העולם.

פרץ ממשיך לדבוק בתהליך השלום ובקידום פתרון מול העם הפלשתינאי המתבסס על תפיסה של 2 מדינות לשני עמים.

בנוסף, הוא ממשיך לקדם נושאים חברתיים רבים כחלק מתפיסת עולמו המשולבת שאין צדק חברתי ללא שלום ואין שלום ללא צדק חברתי. לתפיסתו, השלום חייב לבוא מתוך העם בתור מוצר “עממי” ולא כמשהו ששיך לאליטות.

ב6 לדצמבר 2012, על רקע חילוקי דעות עם ח”כ שלי יחמוביץ’, הודיע עמיר פרץ כי החליט להצטרף אל “התנועה” בראשות ציפי לבני.

בכנסת ה-19 כיהן פרץ בתור השר להגנת הסביבה.

בכנסת ה-20 משמש עמיר פרץ כחבר כנסת מטעם המחנה הציוני, יו”ר ועדת המשנה להגנת העורף בועדת החוץ והביטחון וחבר בועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי.

טוען...