עמיר פרץ הוא יושב ראש מפלגת העבודה.

נבחר לח”כ החברתי ביותר 5 פעמים ברציפות ופרלמנטר מצטיין של המכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2018.

חבר ועדות הכספים והרווחה, עבודה ובריאות של הכנסת.

לשעבר יו“ר התאחדות הסטודנטים בישראל וחבר האסיפה הכללית העליונה של התאחדות הסטודנטים האירופאית. ממנהיגי מחאת האוהלים בקיץ 2011 ,ממובילי המאבק למען שוויון בנטל, מוביל פרויקט התאחדות הסטודנטים בעיר לוד.

בוגר תואר ראשון בחינוך מיוחד במכללת אורנים ובוגר לימודי תואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית בירושלים במסגרת תכנית המצטיינים. התגורר בלוד, כחלק ממהלך רחב שהוביל לחיזוק העיר מתוך תפיסה שגם הצעירים חייבים לפעול ולהיות חלק מהשינוי שאותו הם מבקשים לראות בחברה הישראלית.

לצד תפקידיו בוועדות, עמד בראש ועדת המשנה לצער בעלי חיים בכנסת, ומשמש, בין היתר, כיו“ר השדולה למען הגמלאים, יו“ר השדולה למען החיילים הבודדים, יו“ר השדולה נגד פעילות תג-מחיר וארגון להב“ה ויו“ר שדולת בעלי החיים בכנסת.

הוביל ומוביל מאבקים חברתיים רבים בכנסת, ביניהם המאבק לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק התעסוקה, המאבק להעלאת קצבאות הזקנה, המאבק להכנסת תרופות מצילות חיים לילדים בסל הבריאות, המאבק בתאגידי המים נגד ניתוקי המים לאנשים מעוטי יכולת, המאבק להסדרת הביטוח הסיעודי הקולקטיבי לגמלאים והמאבק למען הסדרת מעמדם וזכויותיהם של עובדי קבלן.

טוען...

מובילת המחאה החברתית בקיץ 2011 וחברת הכנסת הצעירה ביותר בישראל. חברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה בסיעת המחנה הציוני. יושבת-ראש הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור בכנסת העשרים, חברת ועדת הכספים בכנסת התשע-עשרה, מקימת השדולה לצדק חברתי, השדולה לקידום שכירות הוגנת ושדולת הצעירים.

סתיו שפיר נולדה בשנת 1985 בנתניה. כבר בגיל שמונה הפכה לכתבת צעירה בעיתון הילדים והנוער ”כולנו” והחלה בדרכה העיתונאית, ואת פעילותה החברתית החלה בתנועת ”הנוער העובד והלומד” ובעבודה עם ילדים עם מוגבלות. אחרי התיכון הקימה גרעין מתנדבים בשיתוף החברה להגנת הטבע ויצאה לשנת שירות בטבריה, שם עסקה בחינוך בבתי-ספר ובעבודה עם נוער בסיכון.

ביולי 2004 התגייסה לקורס טיס, ולאחר חמישה חודשים בקורס הועברה לשירות בעיתון הצבאי ”במחנה”. עם סיום שירותה הצבאי זכתה במלגת לימודים ב-City University of London מטעם פרויקט למנהיגות ופתרון סכסוכים במזרח התיכון. ב-2009 סיימה בהצטיינות את התואר הראשון בסוציולוגיה ובעיתונות, והחלה בלימודים לתואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות במכון כהן שבאוניברסיטת תל-אביב.

ביולי 2011 חברה שפיר לקבוצת פעילים שהכירה בפייסבוק, שביקשה למחות על מחירי הדיור. שבועיים לאחר מכן, ב-14 ביולי, הם הניחו את האוהלים הראשונים בשדרות רוטשילד והציתו את המחאה החברתית הגדולה ביותר מאז קום המדינה, שנודעה לימים כ”מחאת האוהלים”, ובמהלכה יצאו מאות אלפי ישראלים להפגנות ברחובות. המחאה, שהחלה בדרישה לפתרון מצוקת הדיור, הפכה במהרה למחאה אזרחית רחבה הדורשת שינוי עמוק בסדר העדיפויות החברתי-כלכלי של מדינת ישראל, ושינתה מקצה לקצה את השיח בישראל.

בסוף קיץ 2011 הקימה שפיר עם כמה משותפיה למאבק תנועה חוץ-פרלמנטרית שהובילה מאבקים חברתיים בערי הפריפריה, ובהם המאבק למען חוק חינוך חינם לגיל הרך והמאבק למען תקציב חברתי.

כשנה לאחר פרוץ המחאה, בנובמבר 2012, החליטה שפיר להתמודד בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה, ונבחרה למקום השמיני ברשימה.

ב-2013 הושבעה לכנסת התשע-עשרה והייתה לחברת הכנסת הצעירה ביותר בישראל.

שפיר הובילה בוועדת הכספים מאבק נחוש נגד שיטת ההעברות התקציביות הנהוגה בה זה עשרות שנים, חשפה את מנגנון העברת הכספים בפני הציבור הישראלי והפכה לקול המוביל בהגנה על כספי הציבור. לאחר שנה של מאבק בוועדת הכספים, הביאה שפיר לחשיפת תקציב המדינה כולו באופן נגיש ונהיר לאזרחי ישראל, לחשיפת ההסכמים הקואליציוניים הנרקמים בין האוצר לבין חברי הכנסת במהלך דיוני התקציב, ולשינוי עמוק בשיטת התקצוב שהעבירה מיליארדי שקלים מכספי ציבור ליעדים בלתי מפוקחים.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים נבחרה שפיר למקום השני בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה, ושובצה במקום הרביעי ברשימת המחנה הציוני.

בכנסת העשרים יזמה שפיר את הקמת הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור ונבחרה לעמוד בראשה. הוועדה עוסקת בשקיפות עבודת הממשלה, הכנסת והמגזר הציבורי בכלל, בשיתוף הציבור בהליכי קבלת החלטות, בחשיפת האסטרטגיה והתכנון הממשלתי והשימושים בקופה הציבורית ובקביעת אמות המידה המוסריות והניהוליות שמשרתי ציבור אמורים לעמוד בהן.

מלבד זאת, שפיר לא חדלה לרגע מפעילותה בוועדת הכספים, ואף הגישה במסגרתה עתירה לבג”ץ במטרה לשנות מהיסוד את שיטת ההעברות התקציביות שלהשקפתה אפשרה במשך שנים שחיתות בכספי ציבור והסתרה של סדרי העדיפויות הממשלתיים מעיני הציבור.

שפיר נחשבת לאחת מחברות הכנסת הפעילות והמרכזיות. היא הובילה בהצלחה את חוק השכירות ההוגנת שמטרתו להסדיר את שוק השכירות ולהגן על השוכרים הרבים במדינת ישראל, ושורה של חוקים נוספים ובהם חוק הפקדונות לחיילי צה”ל וחוק השירותים האלקטרוניים לציבור. בנוסף, היא הגישה עשרות הצעות חוק, ובהן: תיקון לחוק-יסוד: הממשלה, שיחייב שקיפות בעבודתה של ועדת השרים לחקיקה; חוק שיחייב בניית דיור בר-השגה ודיור ציבורי במסגרת התוכניות לפינוי מתחמי צה”ל במרכז הארץ; חוק לקידום התעשייה והתעסוקה בצפון ובדרום; חוק להסדרת הדיור הציבורי ומודל הסיוע בשכר הדירה ועוד.

פעילותה של שפיר זוכה להדים רבים בישראל ובעולם – ובפברואר 2017 היא מונתה לעמוד בראש הוועדה למען שקיפות ולמאבק בשחיתות של ה-OECD, שבה שותפים יותר מ-90 חברי פרלמנטים מרחבי העולם. על-אף גילה הצעיר היא נכללה ברשימות 100 המשפיעים על הכלכלה הישראלית של המגזינים ”דה-מרקר” ו”כלכליסט”, ברשימת 50 הנשים המשפיעות של ”מעריב” וברשימת ”30 המשפיעים מתחת ל-30” של מגזין ”פורבס”, בזכות מאבקה לחשיפת התקציב ולשינוי שיטת ההעברות התקציביות. בשנת 2015 זכתה בפרס ”נשים בחזית” על מאבקה הבלתי-מתפשר להנהגת סטנדרטים של שקיפות בפוליטיקה.

טוען...

מובילת המאבק החברתי-כלכלי לחברה צודקת בישראל. חוקקה 46 חוקים למען הציבור. יו”ר האופוזיציה לשעבר. בעבר עיתונאית בכירה וסופרת.

שלי יחימוביץ‘ (נולדה ב-28 במרץ 1960). חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה. עד לכניסתה לפוליטיקה הייתה עיתונאית, אשת רדיו וטלוויזיה וסופרת. שירתה בצה”ל כמש”קית ח”ן בבסיס חיל האוויר בחצרים, כקצינת שלישות בבסיס עציון וכקצינת ת”ש של פרויקט הלביא. היא בוגרת החוג למדעי ההתנהגות (פסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה) באוניברסיטת בן גוריון. בת לאב פועל בניין ולאם מורה, חנה ומשה, שניהם ניצולי שואה מפולין, אמא לגל (22) ורמה (17), מתגוררת בשכונת כרם התימנים בתל אביב. עיתונאית: שלי שימשה שנים רבות כעיתונאית ומגישה בכלי התקשורת “על המשמר”, רשת ב’, גלי צה”ל וחברת החדשות של ערוץ 2. בתפקידים אלו הרבתה לעסוק בנושאים חברתיים וכלכליים מנקודת מבט סוציאל דמוקרטית ובנושאים הנוגעים למעמד האישה, ב-29 בנובמבר 2005, הודיעה על עזיבתה את העיתונות, כניסתה לפוליטיקה, והתמודדות על מקום ברשימת מפלגת העבודה לכנסת ה-17. נבחרה למקום התשיעי ברשימה ולאחר הבחירות הייתה לחברת כנסת. היא הייתה חברה בולטת בוועדת הכספים של הכנסת ובוועדה לביקורת המדינה. עד שנת 2008 עמדה בראש הוועדה לזכויות הילד. בבחירות המקדימות של מפלגת “העבודה” בדצמבר 2008, נבחרה למקום החמישי ברשימת המפלגה לכנסת ה-18. בכנסת זו שימשה בתפקיד יו”ר ועדת האתיקה וחברת ועדות הכספים והעבודה, הרווחה והבריאות.

נחשבת לחברת כנסת מצטיינת. היא הובילה עשרות מאבקים חשובים וחוקקה עד היום 45 חוקים אשר נועדו לגונן על החלש ועל מעמד הביניים, להקטין פערים בחברה, ולרסן את כוחו של ההון. בין המאבקים שהובילה: המאבק להגדלת תמלוגי הגז, המאבק לריסון שכר הבכירים, המאבק לעצירת הפרטת קרקעות המדינה, המאבק למניעת הפרטת בתי הסוהר, המאבק לביטול תכנית ויסקונסין, המאבק לצמצום ההעסקה הקבלנית, המאבק נגד הפטור ממס ל”רווחים הכלואים”, המאבק נגד הפרטת המעונות לחוסים, המאבק נגד הפרטת מערך בריאות הנפש ועוד. בין החוקים שחוקקה: חוק הזכות לעבודה בישיבה (חוק הקופאיות), חוק ההגנה על עובדים חושפי שחיתויות, חוק הגנת השכר, חוק ביטוח בריאות ממלכתי למי שנעדרו מהארץ ושבו, חוק הלוביסטים, חוק הארכת חופשת הלידה, חוק מידע על שירותי תחבורה ציבורית, חוק הטקסטיל הביטחוני, חוק הדגל ועוד חוקים רבים. יו”ר מפלגת העבודה בין 21 בספטמבר 2011 ועד 21 לדצמבר 2013.

טוען...

לשעבר עיתונאית בכירה ומרצה באוניברסיטאות ובמכללות בנושאי תקשורת ומגדר. מקימת קבוצת “עזרת נשים”, הפועלת למען מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. חברה בוועד הפועל של ”ישראל יוזמת – יוזמת השלום הישראלית”.

מרב מיכאלי, לשעבר פובליציסטית ומראיינת בעתון “הארץ”, עיתונאית, אשת תקשורת ופעילה חברתית ופמיניסטית ותיקה. את דרכה המקצועית החלה בגלי צה”ל, שם הגישה במשך עשר שנים תכניות אקטואליה ותכניות בידור. בהמשך הקימה את תחנת הבת גלגל”צ והיתה שותפה להקמת “רדיו תל אביב”, בשתיהן הגישה וערכה מגוון תכניות.

ב”רדיו תל אביב” אף שימשה כמנהלת התכניות ובהמשך הגישה גם את תכנית הבוקר ב 103. בטלוויזיה החלה את דרכה בהגשת “מבט ספורט” (ערוץ 1) ו”רואים 6/6″ (הטלוויזיה החינוכית). ב-93′, עם הקמת ערוץ 2, הייתה שותפה לתחילת שידורי “קשת”, שם ערכה והגישה את “שישי חי”. בהמשך הגישה, בערוצים שונים, מגוון תכניות ראיונות, אקטואליה ובידור.

בשנת 97′ הקימה את קבוצת “עזרת נשים”, במסגרתה היא משמשת יו”ר בפועל של מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל. מאז, היא מעורבת במגוון פעילויות וארגונים חברתיים ופמיניסטיים. חברה בהנהלת תנועת ‘ישראל יוזמת’ שמקדמת את יוזמת השלום הערבית. רווקה, ומתגוררת בתל-אביב עם בן זוגה, כלבה ושני חתולים.

טוען...

מפקד סיירת מטכ”ל לשעבר, מקים תנועת אחרי!

ח”כ עמר בר-לב, נבחר לכנסת ה-20 במקום הרביעי ברשימה של מפלגת העבודה. זו הכנסת השנייה בה מכהן ח”כ בר-לב. בר-לב הוא חבר וועדת החוץ והביטחון של הכנסת וראש הועדה למוכנות צה”ל ויו”ר משותף לשדולה החקלאית, השדולה לפנסיה הוגנת, השדולה לדיור הוגן, השדולה לקידום צורכי האוכלוסייה הבדואית והשדולה לעוטף ישראל – קו העימות.

ב-1971, התגייס לצה”ל ושירת כלוחם וכמפקד צוות בסיירת מטכ”ל. בין השאר, השתתף במבצע הפריצה למלון סבוי ובמבצע “יהונתן”.

בשנת 1980 סיים את לימודי התואר הראשון בפקולטה לחקלאות ברחובות, עבר לגור באילת והחל לעבוד בתחנת ניסיונות חקלאית ליד קיבוץ יוטבתה.

בסוף שנת 1984, לאחר שנים שהיה משוחרר חזר לשירות הצבאי כמפקד סיירת מטכ”ל. במסגרת כהונה זו, קיבלה היחידה את צל”ש הרמטכ”ל על פעילותה.

בשנים שלאחר מכן, למד לתואר שני ביחסים בינלאומיים וכתב את עבודת המאסטר שהפכה לספר: “הסדרי ביטחון בגולן לנוכח פני הקרב המודרני” שראה אור כעשור לאחר מכן בשנת 1999.

ב-1992, התבקש על ידי הרמטכ”ל אהוד ברק לחזור לשירות צבאי בשלישית ושימש כמפקד חטיבת הבקעה ולאחר מכן כחבר בצוות המשא ומתן עם הפלסטינים בהסכם עזה ויריחו תחילה ולאחר מכן בהסכם השלום עם ירדן.

בשנת 1996 התפקד עמר לראשונה למפלגת העבודה והצטרף לתנועת “דור שלום” שנוסדה בעקבות רצח ראש הממשלה רבין. במסגרת דור שלום הקים את תנועת “אחריי!” לחיבור נוער מהפריפריה הגיאוגרפית והסוציו-אקונומית הישראלית למרכז ההוויה הישראלית, הציונית והדמוקרטית. אחריי! מפעילה מגוון רחב של פרויקטים בהם לוקחים חלק כ-4,000 בני נוער מדי שנה אותם מקרבת העמותה למרכז ההוויה הישראלית ומהווה כיום את אחת מתנועות הנוער הגדולות במדינת ישראל.

חה”כ עמר בר-לב נשוי לתמי ואב לנועם, מאי ושחר.

טוען...

חברת בכנסת ה-20.

מובילת המאבק לביצור מעמדה של מערכת המשפט ובית המשפט העליון. משמשת כחברה בוועדת חוקה, חוק ומשפט, וועדת הכנסת ובוועדה למינוי דיינים. סגנית יו”ר הכנסת. יו”ר השדולה לביצור מעמדו של שלטון החוק ויו”ר השדולה למרחב הוירטואלי והרשתות החברתיות.

לשעבר, עורכת דין מזה 27 שנים, בוגרת אוניברסיטת בר אילן, בתואר ראשון ושני במשפטים. את הקריירה המשפטית החלה כמתמחה בפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) ובשנת 1994 ייסדה משרד עצמאי מהמובילים בארץ בתחום הפלילי. במהלך השנים ובמשך מספר קדנציות שימשה סויד בתפקידים שונים ובין היתר: סגנית יו”ר מחוז תל אביב והמרכז בלשכת עורכי הדין, יו”ר הועדה לעניינים פליליים במחוז וחברה בוועדה המייעצת למינוי שופטים. סויד יצגה בין היתר בהתנדבות, נפגעי ונפגעות תקיפה מינית וקורבנות אלימות. פעלה כמרצה במכללת שערי משפט, בכנסים לעורכי דין ובוועדות ציבוריות שונות.

ערב הבחירות לכנסת ה20 נבחרה רויטל סויד במקום ה14 ברשימת “המחנה הציוני”.

חברת הכנסת סויד הובילה בכנסת ה-20 את המאבק על שלטון החוק ומערכת המשפט במדינת ישראל. נאבקה בחוק היועמשים, פסקת ההתגברות והניסיונות להחליש את הרשות השופטת במדינת ישראל.

סויד קידמה יוזמות וחקיקה עבור חיילים ומשפחות שכולות. הובילה הסכם בין משרד האוצר למשרד הביטחון במסגרתו אושרה נסיעה ללא מדים לחיילים בסופי שבוע. העבירה את חוק בחירת מקום קבורה למשפחות של הרוגי פעולות איבה. הציעה את החוק המשווה את מעמדם של משפחות שכולות להט”ביות, הצעה שהובילה למאבק חברתי וצו תקדימי של שר הביטחון דאז בוגי יעלון. יזמה את הצעת חוק ההמשכיות המהפכני עבור הורים שכולים וקדימה הרחבה של סעיפי הניצול של הפיקדון הצבאי כך שיתאפשר להשתמש בו לצורך לימודי נהיגה.

במסגרת השדולה למרחב הווירטואלי והרשתות החברתיות הובילה יוזמות והביאה לשינויים משמעותיים במדיניות פייסבוק העולמית כלפי הסתה לטרור, קידמה הצעת חוק לניטור והסרת פרסום טרור והביאה לידי כך שפייסבוק הטמיעו כפתור לדיווח על פרסום דברי הסתה לטרור. הובילה את המאבק באלימות ובריונות ברשתות חברתיות בקרב בני נוער, פעלה למניעת הטיית בחירות באמצעות פרופילים ובוטים מזוייפים ושימור הפרטיות של משתמשי הרשתות החברתיות בישראל .

סויד נבחרה כחברה בועדה למינוי דיינים בהצבעה חשאית. כנציגה בודדת של האופוזיציה הובילה לבחירה של דיינים מתונים, רבים בעלי תואר עורך דין.

כמו כן, קידמה יוזמות והצ”ח חברתיות שעברו בקריאות מוקדמות כגון הצעת חוק להבטחת הזכות לקשר בין ילדים להוריהם שנועדה להתמודד עם תופעת הניכור ההורי והצעת החוק לפרסום מרשם סרבני גט עבור נשים מסורבות גט

טוען...

משמש כמזכ”ל המפלגה מינו’ 2017. הצטרף לנוער העבודה בתקופת רבין ובהמשך שימש כיו”ר נוער העבודה הארצי; כיהן כיו”ר המשמרת הצעירה; הוביל שביתת הרעב בת 15 ימים של ‘צעירי העבודה’ במחאה על הקיצוצים בתקציבי הרווחה של שר האוצר דאז, בנימין נתניהו; שימש כיועצו של שר הביטחון אהוד ברק (התפטר מהתפקיד לאחר פרישת ברק לעצמאות).

חרמוני הוא עו״ד במקצועו, מתמחה בתחום האזרחי- מנהלי- ציבורי. הקים את מטה הפעולה לביטול חוק ההסדרים; פעל בהתנדבות כעו”ד חברתי לרבות בבג״צ ליישום תכנית חומש לצמצום הפערים החברתיים עם יוצאי אתיופיה, פעל להכרה במעמד ה’קייסים’, ודחף לטובת התארגנויות עובדים, סיוע קהילתי למוחלשים ומאבקים נגד גזענות ואפליה.

חרמוני שימש כמנהל המרכז רעיוני – חינוכי בקרן ברל כצנלסון; ממקימי המכינה הקדם צבאית בארי ע”ש כצנלסון, הקים את עלון ‘שיחת השבת’ שהופץ בבתי הכנסת ברוח תנועת העבודה, הוביל תכניות לקידום מנהיגות צעירה ומובילים חברתיים בשמאל הציוני.

עוד:

בן 38. נולד וגדל בגבעת שמואל. גר במודיעין. נשוי לטדלה ואבא לאלינור.

שירות צבאי: שירת כלוחם ומפקד בחיל ההנדסה הקרבית.

טוען...

ח”כ מטעם המפלגה בכנסת ה-19 וה-20 ויו”ר שדולת הפנסיה ההוגנת, חברה בוועדות הכספים והעבודה הרווחה והבריאות, נמנית על הזרם הסוציאל-דמוקרטי במפלגה. נולדה בהוד השרון ומתגוררת כיום בירושלים.

מיכל מומחית למדיניות פנסיונית, טרם בחירתה לכנסת הייתה דוקטורנטית באוניברסיטת תל אביב, עסקה שנים רבות בחינוך בלתי פורמאלי בתנועת הנוער העובד והלומד. שמשה כעוזרת הפרלמנטרית של ח”כ שלי יחימוביץ’, וב-2010 נבחרה מיכל לאישה הראשונה אי פעם לעמוד בראשות המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה, הקימה תאי סטודנטים בכל רחבי הארץ, הביאה את המשמרת לימי זוהרה והצליחה למשוך צעירים רבים לפעילות במפלגה.

חברת הכנסת בירן קידמה יוזמות רבות בתחום החיסכון הפנסיוני, אשר הבולטות ביניהן הן הקמת קרן ברירת מחדל, הגבלת גובה דמי הניהול המרביים בקרנות הפנסיה החדשות, הצעה שעברה בקריאה טרומית למרות התנגדות הממשלה, והצעת חוק שנכנסה לספר החוקים לניתוק חישוב עמלת ההפצה המשולמת לסוכן מגובה דמי הניהול, על מנת למנוע ניגוד עניינים של הסוכן הפנסיוני ולשנות את מערך התמריצים הפועלים עליו באופן שיוזיל את דמי הניהול.

בירן נחשבת לידידת הקהילה הגאה ופועלת לקידום חקיקה פמיניסטית. הייתה בין הקולות הבולטים לתיקון חוק הפונדקאות שהפלה זוגות חד מיניים, וביום ההצבעה על החוק העניקה לראש הממשלה בנימין נתניהו ספר בשם ‘אבא ואבא’, עם הקדשה אישית.

בירן מקדישה חלק ניכר מזמנה למאבקי עובדים. בין היתר, הצליחה למנוע העברה של מאות עובדי פלאפון וסלקום למיקור חוץ בהעסקה קבלנית, ליוותה את מאבקם של עוזרי השופטים ותמכה במאבק העובדים הסוציאליים מול יו”ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ח”כ אלי אללוף.

נושא מרכזי נוסף שבירן עוסקת בו הוא תחום הבריאות. היא ניהלה מאבק לכך שכל התרופות מצילות החיים ייכללו בסל התרופות ויסופקו לכל אזרח ללא תלות ביכולתו הכלכלית, ולא יגולגלו אל הביטוחים המשלימים בירן ידועה כאחת המתנגדות הנחרצות לרפורמה בבריאות הנפש, ואף הגישה בג”צ בעניין, יחד עם ארגון בנפשנו ואחרים, בשל התנגדותה לעמדת המדינה בשל שתי סיבות: לפגיעה בפרטיות המטופלים, וגריעת טיפול מאחרים.

טוען...

נולדתי בשנת 1958 ברמות מנשה, הקיבוץ בו גדלתי, התחנכתי ובו אני חי עד היום.

הפעילות הציבורית תמיד הייתה חלק ממני, היא שליחות עבורי. אני מאמין בגשר בין בני אדם ובין קבוצות.

פעילות ציבורית

במשך שנות חיי הבוגרים, עבדתי בתפקידי ניהול בצבא, במגזר הציבורי, בחינוך ובתרבות.

כיהנתי כמג”ד מילואים במשך שנים רבות בתקופת האינתיפאדה והגדוד שלי ובעיקר חייליו, היו לי בית חם ומקור לגאווה.

הובלתי את האיחוד בין הקיבוץ הארצי לתק”מ להקמת התנועה הקיבוצית, לאחר שנבחרתי למזכ”ל הקיבוץ הארצי בשנת 2000. לאחר מכן, נבחרתי לכהונה נוספת, הפעם כמזכ”ל התק”צ. אלו היו שנים דרמטיות של מעבר ממשבר לצמיחה תוך הגדרה מחדש של תפקידה של התנועה הקיבוצית מול מוסדות המדינה והקיבוצים עצמם.

בשנים  1990–1994כיהנתי כמזכ״ל שלום עכשיו. השנים בהן רבין עמד בראש מפלגת העבודה ולאחר מכן בראשות הממשלה. השנים של אוסלו והשלום עם הירדנים. שנים של תקווה, פריחה ושגשוג עם אמונה כנה שמצאנו את הדרך לשלום.

הייתי נציג התנועה הקיבוצית בצפון אמריקה במשך 4 שנים וכמו כן, כיהנתי כחבר בחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית. עד היום אני שומר על קשר חזק עם התפוצות היהודיות בעולם ומלווה בחרדה את הקרע ההולך ומעמיק בינם לבין מדינת ישראל.

הייתי חבר הנהגת השומר הצעיר בארץ וגם יו”ר השומר הצעיר העולמי במשך 4 שנים.

שימשתי בעבר כיו”ר מועדון צוותא בתל אביב וליוויתי את צמיחתו ואת היותו בסיס לבנייתה של תרבות מתקדמת.

אני מכהן כיו”ר מכללת אורנים בשנים האחרונות, המכללה השלישית בגודלה להכשרת מורים בישראל. כמו כן , מכהן כיו”ר המכינה הקדם צבאית ע”ש רבין.

בנוסף, כיום:

·        יו”ר “קיבוצניקים למען החברה”, ארגון התנדבותי המקדם את ערך ההתנדבות בקיבוצים. 

·        חבר בהנהלת קיבוץ כישורית –קיבוץ של בעלי צרכים מיוחדים.

·        יו”ר בקיבוצים: מגידו, כרמיה ותל יצחק. דירקטור ב”ארד-טכנולוגיות“.

השכלה:

בעל תואר שני בהצטיינות במדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים.

אני מאמין

הפעילות הציבורית תמיד הייתה חלק ממני, כאשר העקרונות שמובילים אותי לאורך השנים הם גישור בין עולמות, שיתוף ויושרה.

הבחירה שלי להיכנס לזירה הפוליטית נובעת מהקושי להשלים עם המציאות בה אנו חיים. מציאות של שחיתות ושחיקת הדמוקרטיה. מציאות בה פוליטיקה של זהויות מקדמת ניכור במקום שיתופי פעולה, הסכמות והצלחות. אני מאמין ביכולתי לבנות פעולה משותפת של קבוצות אנשים כדי לקדם רעיונות שטובים לחברה הישראלית ולמדינה – ביחד ולא מתוך קונפליקטים.

אני מבקש את קולכם בכנסת כדי שאוכל להיאבק, בשמכם, על דמותה של החברה הישראלית כדי שנוכל לייצג ערכים חברתיים של חינוך, שוויון, צדק, בריאות ורווחה, לצד שאיפה לשלום ולביטחון.

הערכים המרכזיים בגינם אני מבקש את קולכם:

א.     מאבק על חיזוקה של הדמוקרטיה – בשנים האחרונות הדמוקרטיה במדינת ישראל נמצאת במצב של שחיקה. היסודות והמוסדות הדמוקרטיים נחלשים. חקיקת חוקים “עוקפי בג”צ” החותרים תחת היסודות אותם הניחה מגילת העצמאות חייבת להפסק. חוקי היסוד נועדו להעצים את התשתית הדמוקרטית, את האיזונים והבלמים ולכוון זה עלינו לחתור. מדינת ישראל הוקמה כמדינה יהודית ודמוקרטית – שני ערכים החייבים לשכון זה לצד זה. לא נשלים עם חוקי יסוד שמוותרים על המדינה הדמוקרטית בשם המדינה היהודית.

ב.     מאבק בשחיתות – השחיתות בישראל היא מחלה שמחלישה את המדינה, את הדמוקרטיה ואת מוסדותיה. אסור לתת לשחיתות להתפשט, צריך לעצור אותה ולעמוד בכוח מול הפרץ, כאשר אנחנו עומדים על עקרונות של יושרה וערכים.

ג.      צדק חברתי – אני מאמין במתן שוויון הזדמנויות אמיתי וכן לכולם, על מנת להגיע לחברה צודקת וצומחת. מתוך השוני, נתייחס זה לזה כאל שווים ונייצר צדק חברתי, ללא הבדל דת, גזע, מין ולאום. המדינה חייבת להשקיע בפריפריה, בחינוך, ברווחה, בבריאות ובכלל האוכלוסיות בישראל. זה האינטרס שלנו לייצר איכות חיים ורווחה בכל חלקיה של המדינה.

ד.      שלום ובטחון – עבדתי עם יצחק רבין בשנות התשעים, לאחר מכן זכיתי לעבוד גם עם אריאל שרון. שני מדינאים גדולים, שלא ויתרו לרגע אחד על הביטחון. החיבור בינינו עבד משום שהשלום והביטחון צועדים יד ביד. לא ויתרתי על החלום ואסור לתת לייאוש של ממשלות הימין לרפות את רוחנו. רק התקווה היא שתצמיח אלטרנטיבה לשלטון נתניהו.

ה.     החקלאות – ממשלת ישראל במדיניותה בשנים האחרונות פוגעת קשות בהתיישבות בכלל ובחקלאים בפרט. עלינו להיאבק על מנת לעצור זאת. החקלאות וההתיישבות חיוניים למדינת ישראל ואני מתכוון להיאבק בכל כוחי על מנת להפסיק את הפגיעה המתמשכת. יחד עם זאת אני מאמין שנציג ההתיישבות העובדת בכנסת הוא הרבה מעבר ללוביסט של החקלאות.

הקיבוצים הם חלק מהחברה הישראלית הנאבקת על הדמוקרטיה ועלינו לייצר קואליציות רחבות במאבק זה. לצד השמירה על החקלאות וההתיישבות, עלינו לקחת אחריות על החברה כולה. ללא הובלה של שינוי חברתי, נמשיך לנהל קרב מאסף על מקומנו בחברה. נוכל להגיע להישגים אך ורק על ידי רקימת קואליציות חוצות מגזרים ויצירתיות, על ידי חיבור בין אנשים, בין בני אדם. מתוך הניסיון שצברתי בשנים רבות של פעילות ציבורית, אני מאמין ביכולתי לעשות זאת, על ידי רתימת המערכות השונות תוך שיתופי פעולה רחבים.

אני מצטרף לחיים הפוליטיים לאחר שלושים שנות פעילות ציבורית המשלבים ניסיון פוליטי , כמו גם ניסיון ניהולי וציבורי. אני מאמין שאם תתנו לי את ההזדמנות, אוכל לרתום את הניסיון הזה לטובת הצלחת מפלגת העבודה – הצלחתנו.

www.gavri.co.il

איתן כבל החל לכהן כחבר בכנסת הארבע-עשרה בשנת 1996 ומכהן בכל הכנסות מאז ועד היום. בכנסות השש-עשרה, השבע-עשרה והתשע-עשרה, כיהן כיושב-ראש סיעת העבודה, כמזכ”ל מפלגת העבודה, כשר הממונה על רשות השידור, כחבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת וכיושב-ראש ועדת המשנה למוכנות צה”ל. בכנסת העשרים נבחר לכהן כיושב-ראש ועדת הכלכלה וכיו”ר ועדת החקירה לחקר מתן אשראי ללווים עסקיים גדולים (ועדת הטייקונים).

כבל נולד ב-23 באוגוסט 1959 בראש-העין להורים אשר עלו מתימן עשור קודם לכן. בוגר מחזור כ”ט בישיבה התיכונית מדרשיית ”נועם” בפרדס-חנה, למד בישיבת הנגב בנתיבות והחל ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים. בטרם נבחר לכנסת מילא שורת תפקידים פוליטיים וציבוריים – עוזר ויועץ לשר החקלאות, עוזר אישי ליושב-ראש מפלגת העבודה שמעון פרס, יועץ מקצועי ואישי לשר הבינוי והשיכון ויושב-ראש אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים. כבל שירת כלוחם בצנחנים, ושירת במילואים כסמל מחלקה בחטיבה. גם לאחר שנבחר לכנסת הוא משרת ברציפות בחטיבת המילואים של הצנחנים עד היום. הוא נשוי לנועה ואב לארבע בנות. מתגורר בעיר הולדתו ראש-העין.

בחודש יוני 2005 נבחר כבל בידי חברי מפלגת העבודה לתפקיד מזכ”ל המפלגה וחילץ אותה ממשבר כלכלי גדול שהייתה נתונה בו. במאי 2006, עם הקמת הממשלה ה-31, הוא מונה לשר הממונה על רשות השידור. כשנה לאחר מכן, במאי 2007, התפטר כבל מהממשלה, יום לאחר הגשת דוח הביניים של ועדת וינוגרד לבדיקת מלחמת לבנון השנייה ובשל מסקנותיה. הוא סבר כי על הממשלה ועל העומד בראשה ליטול על עצמם אחריות. משלא קרה הדבר – התפטר מהממשלה.

כבל נחשב לאחד המחוקקים הפוריים ביותר בתולדות הכנסת. מאז שנכנס לכנסת יזם מעל 700 חוקים. בתחום הצרכנות יזם תיקונים לחוק הגנת הצרכן בנוגע להחזר כספי ללקוח, חוק מענה אנושי מקצועי תוך 6 דקות, וחוק פיצוי לקוח לטכנאי שאיחר. בתחום הצרכנות הבנקאית, יזם כבל תיקונים לחוק הבנקאות בנוגע לביטול דמי פירעון מוקדם של משכנתה ומגבלות על סגירת סניפי בנק. הוא יזם תיקון לחוק הביטוח הלאומי בנוגע לזכויות חיילי מילואים והתגמול המגיע להם, ואת תיקון פקודת הנישואין והגירושין כך שאפשר יהיה להירשם לנישואין ללא קשר למקום המגורים. המכון הישראלי לדמוקרטיה בחר בו לחבר הכנסת המצטיין בכנסת התשע-עשרה. ובכנסת ה-20 הוא הופיע 3 פעמים ברצף בראש רשימת 100 המשפיעים של העיתון הכלכלי “דה מרקר”.

בעשור האחרון כבל בלט במאבקיו למען תקשורת חופשית ובלתי תלויה בגורמים כלכליים ופוליטיים. היה מהבולטים נגד הניסיונות לסגור את ערוץ 10, כיו”ר ועדת הכלכלה הוביל מאבק מול נתניהו בניסיונו למנוע את פתיחתו של תאגיד השידור הציבורי (לשעבר רשות השידור).

שיאו של המאבק היה בחוק ישראל היום, אותו יזם בשנת 2014. החוק קבע כי עיתון שמוגדר כאחד מארבעת העיתונים היומיים בעלי התפוצה הרחבה ביותר בארץ יחויב להימכר בעבור לא פחות מ־70% ממחירו של העיתון היומי הנפוץ והזול ביותר, משמעותו הגבלה על הפצת עיתון ישראל היום המופץ בחינם. בתגובה להצעת החוק העיתון יצא נגד כבל ואף פרסם את מספר הטלפון שלו על גבי העיתון על מנת לעצור את החוק. על החוק היו חתומים חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, ולאחר כחודש הממשלה נפלה והכנסת התפזרה. לימים הודה ראש הממשלה כי הפיל את הממשלה בגלל חוק ישראל היום.

בכנסת העשרים, כיהן כבל כיושב-ראש ועדת הכלכלה, הוביל כבל הליך תקדימי בקשר להתייעצות על מתווה הגז הטבעי ששיאו היה בהגעת ראש הממשלה נתניהו לדיון מיוחד בנושא. בהמשך יזם והוביל שימוע פרלמנטרי בוועדת הכלכלה בנושא בלימת הקטל בדרכים ומשבר הפקקים. כמו כן, עמד בראש ועדת החקירה הפרלמנטרית לחקר האשראי שניתן לטייקונים (פישמן וכו’), ועדה שהכריחה את הבנקאים, הרגולטורים וכל ראשי המשק הישראלי להגיע ולתת דין וחשבון על האשראי המופרע שניתן לטייקונים.

כבל מעשן לשעבר, בשנים האחרונות הניף את דגל המלחמה בעישון בעיקר בקרב צעירים. בסיום הכנסת ה-20 הצליח להעביר חוק דרמטי והיסטורי , לאחר מאבק גדול מול חברות הטבק והלוביסטים, עבר החוק שיזם להגבלה של פרסום ושיווק מוצרי עישון וטבק. על מאבקו האגודה למלחמה בסרטן החליטה לתת לו ולחברי הכנסת השותפים פרס של האגודה.

טוען...

נולד ומתגורר בכפר הדרוזי בית ג’אן, ומכהן כיו”ר המועצה הדרוזית הציונית, בית ג’אן.
שירת כ- 12 שנה במגוון תפקידים בזרועות הביטחון, סעד מחזיק בתעודות יעוץ פיננסי בתחום קופות הגמל וקרנות ההשתלמות, וכן עבר קורס ניירות ערך ומכשירים פיננסים וכן קורס דירקטורים בכירים, סאלח מוכר כפעיל חברתי במפלגת העובדה עוד משנות ה- 80, עיקר פעילותו עוסקת במאבק לשוויון וצדק חברתי. סאלח משמש כנציג העדה הדרוזית במגזר, ואת ניסיונו במשך השנים מילא בפעילות חברתית ודאגה לעובד.

כבר בשנות ה-90 כיהן סאלח סעד כיו”ר ההסתדרות במרחב מרכז גליל, עם למעלה מ-22 ישובים וכן כל המועצות של המגזר הדרוזי, עיקר פעילותו עסקה בדאגה לרווחת העובדים ושמירה על תנאי העסקתם. בשנות ה-2000 עבר סאלח להיות מנהל חטיבת עובדי הרשויות המקומיות בהסתדרות. כשעל כתפיו למעלה מ-140 מועצות ועיריות מכלל המגזרים ולמעלה מ-30 אלף עובדי רשות – ניהל סאלח מאבקים למען עובדי ההסתדרות בכלל ועובדי המיעוטים. פעילותו החברתית עסקה בין היתר בעריכת הסכמי עבודה מול משרד האוצר והפנים וכן השלטון המקומי, את תפקידו סאלח מילא בהצלחה כשבמקביל הקים פעילות חברתית בדגש על המגזר הדרוזי. לאורך כל השנים הקפיד סאלח סעד לשים דגש על נושא השוויון בין מגזרים ושוויון בין הפריפריה למרכז. סאלח הוגה הרעיון של מפגש החגים בין כלל העדות כל שנה. והוגה מנהג אירוח חיילים בודדים בחגי ישראל.

טוען...

טוען...