מפלגת העבודה

אבי גבאי הוא יושב ראש מפלגת העבודה וראש סיעת “המחנה הציוני”, לאחר שזכה בחודש יולי 2017 בבחירות המקדימות במפלגת העבודה.

בתפקידו הקודם כיהן גבאי כשר להגנת הסביבה בממשלת נתניהו הנוכחית מטעם מפלגת “כולנו” אשר היה ממייסדיה. גבאי התפטר מהממשלה לאחר שנה בלבד על רקע חילוקי דעות אידיאולוגיים, ותוך הבעת ביקורת חריפה על התנהלותה.

טרם כניסתו לעולם הפוליטי, שימש גבאי כמנכ”ל חברת “בזק”, חברת התקשורת הגדולה בישראל. בתפקיד זה כיהן גבאי במשך 6 שנים, לאחר שמילא שורה של תפקידים בחברה ביניהם: מנכ”ל בזק בינלאומי, סמנכ”ל כלכלה ואסטרטגיה, סמנכ”ל משאבי ניהול ועוד. במהלך שנות כהונתו של גבאי כמנכ”ל בזק צמחה החברה והפכה לאחת החברות הרווחיות בשוק התקשורת העולמי, בתקופה שהתאפיינה בתחרות גוברת, כניסת טכנולוגיות חדשות, וכן שינויים בסביבה הרגולטורית.

את דרכו המקצועית החל גבאי בשירות הציבורי, תוך שהוא משרת בתפקידים שונים באגף התקציבים במשרד האוצר. לגבאי היכרות מעמיקה עם הסקטור הציבורי והעסקי, אשר אפיינה גם את תחומי פעילותו כשר בממשלה.

לגבאי תואר MBA במינהל עסקים ותואר ראשון בכלכלה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

בשירותו הצבאי שימש גבאי כקצין מודיעין קרבי.

גבאי מתגורר בתל אביב, נשוי ואב לשלושה ילדים.

נולד וגדל בקיבוץ חולתה שבעמק החולה. עשה שנת שירות במחנות העולים כקומונר בקריות. התגייס לצבא ליחידת שלדג והיה ממקימיה.

שירותו הצבאי: את תחילת שירותו עשה רוסו ביחידת שלדג וסיירת מטכ”ל שם השתתף בעשרות מבצעים כלוחם. בהמשך דרכו, בזמן מלחמת לבנון הראשונה, נהיה למפקד פלוגה שהורכבה מכוח משולב של סיירת מטכ”ל ושלדג.

במהלך מלחמה זו פעל באזור כביש החוף הלבנוני, בביירות, ולקח חלק במבצעים המיוחדים במערב העיר. לאחר תקופה קצרה באזרחות, חזר רוסו להיות סגן מפקד שלדג, משם עבר לתפקיד סגן מפקד סיירת מטכ”ל, שם שירת יחד עם עמר בר-לב ועם משה יעלון.

את המשך שירותו עשה כמג”ד בחטיבת גבעתי בתקופת האינתיפאדה הראשונה ולאחר מכן הקים את יחידת מגלן.

את תפקידיו הנוספים עשה כמפקד חטיבת צנחנים במילואים, מפקד חטיבת הנח”ל, מפקד אוגדת הצנחנים, משם עבר לאוגדה 162 היה אחראי על ההתנתקות בצפון השומרון וקליטת מרכבה סימן 4. במלחמת לבנון השנייה ריכז את היחידות המיוחדות והיה מפקד המבצעים המיוחדים.

באוקטובר 2006 קיבל דרגת אלוף והיה לראש אגף המבצעים בזמן תקיפת הכור הגרעיני בסוריה ומבצע עופרת יצוקה. לאחר מכן, מונה רוסו למפקד פיקוד הדרום. בתפקידו סגר את הגבול עם מצרים, נתן מענה לנושא ההגירה ולנושא הג’יהאד העולמי. במקביל ניהל את הלחימה בעזה, ואת מבצע עמוד ענן.

לאחר פרישתו מצה”ל בשנת 2013 מונה כמפקד במילואים של מפקדת פיקוד העומק והכוחות המיוחדים. במסגרת תפקידו זה היה אמון על תכנון, הפעלת הכוח והובלת מבצעים מיוחדים ורב-זרועיים ארוכי טווח במרחב המוגדר כעומק האסטרטגי של מדינות האויב של ישראל. את תפקיד זה מילא עד לשנת 2017.

לאחר שחרורו מצה”ל התחיל לעסוק בפעילויות חברתיות. רוסו מלווה מכינות בעוטף עזה; חבר בוועד המנהל של אחריי; חבר ב”עולים ביחד” – עמותה שעוסקת בחיזוק המנהיגות בקרב יוצאי אתיופיה; מלווה את הפרויקט בירושלים “מחנכים 24/7” לחיזוק החינוך. זאת, לצד תפקיד ייעוץ אסטרטגי בחברה המלווה סטארטאפים בתחילת דרכם.

השכלה:

בוגר תואר ראשון במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה

תואר שני במנהל עסקים MBA מאוניברסיטת תל אביב.

נבחר לח”כ החברתי ביותר 5 פעמים ברציפות ופרלמנטר מצטיין של המכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2018.

חבר ועדות הכספים והרווחה, עבודה ובריאות של הכנסת.

לשעבר יו“ר התאחדות הסטודנטים בישראל וחבר האסיפה הכללית העליונה של התאחדות הסטודנטים האירופאית. ממנהיגי מחאת האוהלים בקיץ 2011 ,ממובילי המאבק למען שוויון בנטל, מוביל פרויקט התאחדות הסטודנטים בעיר לוד.

בוגר תואר ראשון בחינוך מיוחד במכללת אורנים ובוגר לימודי תואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית בירושלים במסגרת תכנית המצטיינים. התגורר בלוד, כחלק ממהלך רחב שהוביל לחיזוק העיר מתוך תפיסה שגם הצעירים חייבים לפעול ולהיות חלק מהשינוי שאותו הם מבקשים לראות בחברה הישראלית.

לצד תפקידיו בוועדות, עמד בראש ועדת המשנה לצער בעלי חיים בכנסת, ומשמש, בין היתר, כיו“ר השדולה למען הגמלאים, יו“ר השדולה למען החיילים הבודדים, יו“ר השדולה נגד פעילות תג-מחיר וארגון להב“ה ויו“ר שדולת בעלי החיים בכנסת.

הוביל ומוביל מאבקים חברתיים רבים בכנסת, ביניהם המאבק לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק התעסוקה, המאבק להעלאת קצבאות הזקנה, המאבק להכנסת תרופות מצילות חיים לילדים בסל הבריאות, המאבק בתאגידי המים נגד ניתוקי המים לאנשים מעוטי יכולת, המאבק להסדרת הביטוח הסיעודי הקולקטיבי לגמלאים והמאבק למען הסדרת מעמדם וזכויותיהם של עובדי קבלן.

מובילת המחאה החברתית בקיץ 2011 וחברת הכנסת הצעירה ביותר בישראל. חברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה בסיעת המחנה הציוני. יושבת-ראש הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור בכנסת העשרים, חברת ועדת הכספים בכנסת התשע-עשרה, מקימת השדולה לצדק חברתי, השדולה לקידום שכירות הוגנת ושדולת הצעירים.

סתיו שפיר נולדה בשנת 1985 בנתניה. כבר בגיל שמונה הפכה לכתבת צעירה בעיתון הילדים והנוער ”כולנו” והחלה בדרכה העיתונאית, ואת פעילותה החברתית החלה בתנועת ”הנוער העובד והלומד” ובעבודה עם ילדים עם מוגבלות. אחרי התיכון הקימה גרעין מתנדבים בשיתוף החברה להגנת הטבע ויצאה לשנת שירות בטבריה, שם עסקה בחינוך בבתי-ספר ובעבודה עם נוער בסיכון.

ביולי 2004 התגייסה לקורס טיס, ולאחר חמישה חודשים בקורס הועברה לשירות בעיתון הצבאי ”במחנה”. עם סיום שירותה הצבאי זכתה במלגת לימודים ב-City University of London מטעם פרויקט למנהיגות ופתרון סכסוכים במזרח התיכון. ב-2009 סיימה בהצטיינות את התואר הראשון בסוציולוגיה ובעיתונות, והחלה בלימודים לתואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות במכון כהן שבאוניברסיטת תל-אביב.

ביולי 2011 חברה שפיר לקבוצת פעילים שהכירה בפייסבוק, שביקשה למחות על מחירי הדיור. שבועיים לאחר מכן, ב-14 ביולי, הם הניחו את האוהלים הראשונים בשדרות רוטשילד והציתו את המחאה החברתית הגדולה ביותר מאז קום המדינה, שנודעה לימים כ”מחאת האוהלים”, ובמהלכה יצאו מאות אלפי ישראלים להפגנות ברחובות. המחאה, שהחלה בדרישה לפתרון מצוקת הדיור, הפכה במהרה למחאה אזרחית רחבה הדורשת שינוי עמוק בסדר העדיפויות החברתי-כלכלי של מדינת ישראל, ושינתה מקצה לקצה את השיח בישראל.

בסוף קיץ 2011 הקימה שפיר עם כמה משותפיה למאבק תנועה חוץ-פרלמנטרית שהובילה מאבקים חברתיים בערי הפריפריה, ובהם המאבק למען חוק חינוך חינם לגיל הרך והמאבק למען תקציב חברתי.

כשנה לאחר פרוץ המחאה, בנובמבר 2012, החליטה שפיר להתמודד בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה, ונבחרה למקום השמיני ברשימה.

ב-2013 הושבעה לכנסת התשע-עשרה והייתה לחברת הכנסת הצעירה ביותר בישראל.

שפיר הובילה בוועדת הכספים מאבק נחוש נגד שיטת ההעברות התקציביות הנהוגה בה זה עשרות שנים, חשפה את מנגנון העברת הכספים בפני הציבור הישראלי והפכה לקול המוביל בהגנה על כספי הציבור. לאחר שנה של מאבק בוועדת הכספים, הביאה שפיר לחשיפת תקציב המדינה כולו באופן נגיש ונהיר לאזרחי ישראל, לחשיפת ההסכמים הקואליציוניים הנרקמים בין האוצר לבין חברי הכנסת במהלך דיוני התקציב, ולשינוי עמוק בשיטת התקצוב שהעבירה מיליארדי שקלים מכספי ציבור ליעדים בלתי מפוקחים.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים נבחרה שפיר למקום השני בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה, ושובצה במקום הרביעי ברשימת המחנה הציוני.

בכנסת העשרים יזמה שפיר את הקמת הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור ונבחרה לעמוד בראשה. הוועדה עוסקת בשקיפות עבודת הממשלה, הכנסת והמגזר הציבורי בכלל, בשיתוף הציבור בהליכי קבלת החלטות, בחשיפת האסטרטגיה והתכנון הממשלתי והשימושים בקופה הציבורית ובקביעת אמות המידה המוסריות והניהוליות שמשרתי ציבור אמורים לעמוד בהן.

מלבד זאת, שפיר לא חדלה לרגע מפעילותה בוועדת הכספים, ואף הגישה במסגרתה עתירה לבג”ץ במטרה לשנות מהיסוד את שיטת ההעברות התקציביות שלהשקפתה אפשרה במשך שנים שחיתות בכספי ציבור והסתרה של סדרי העדיפויות הממשלתיים מעיני הציבור.

שפיר נחשבת לאחת מחברות הכנסת הפעילות והמרכזיות. היא הובילה בהצלחה את חוק השכירות ההוגנת שמטרתו להסדיר את שוק השכירות ולהגן על השוכרים הרבים במדינת ישראל, ושורה של חוקים נוספים ובהם חוק הפקדונות לחיילי צה”ל וחוק השירותים האלקטרוניים לציבור. בנוסף, היא הגישה עשרות הצעות חוק, ובהן: תיקון לחוק-יסוד: הממשלה, שיחייב שקיפות בעבודתה של ועדת השרים לחקיקה; חוק שיחייב בניית דיור בר-השגה ודיור ציבורי במסגרת התוכניות לפינוי מתחמי צה”ל במרכז הארץ; חוק לקידום התעשייה והתעסוקה בצפון ובדרום; חוק להסדרת הדיור הציבורי ומודל הסיוע בשכר הדירה ועוד.

פעילותה של שפיר זוכה להדים רבים בישראל ובעולם – ובפברואר 2017 היא מונתה לעמוד בראש הוועדה למען שקיפות ולמאבק בשחיתות של ה-OECD, שבה שותפים יותר מ-90 חברי פרלמנטים מרחבי העולם. על-אף גילה הצעיר היא נכללה ברשימות 100 המשפיעים על הכלכלה הישראלית של המגזינים ”דה-מרקר” ו”כלכליסט”, ברשימת 50 הנשים המשפיעות של ”מעריב” וברשימת ”30 המשפיעים מתחת ל-30” של מגזין ”פורבס”, בזכות מאבקה לחשיפת התקציב ולשינוי שיטת ההעברות התקציביות. בשנת 2015 זכתה בפרס ”נשים בחזית” על מאבקה הבלתי-מתפשר להנהגת סטנדרטים של שקיפות בפוליטיקה.

מובילת המאבק החברתי-כלכלי לחברה צודקת בישראל. חוקקה 46 חוקים למען הציבור. יו”ר האופוזיציה לשעבר. בעבר עיתונאית בכירה וסופרת.

שלי יחימוביץ‘ (נולדה ב-28 במרץ 1960). חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה. עד לכניסתה לפוליטיקה הייתה עיתונאית, אשת רדיו וטלוויזיה וסופרת. שירתה בצה”ל כמש”קית ח”ן בבסיס חיל האוויר בחצרים, כקצינת שלישות בבסיס עציון וכקצינת ת”ש של פרויקט הלביא. היא בוגרת החוג למדעי ההתנהגות (פסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה) באוניברסיטת בן גוריון. בת לאב פועל בניין ולאם מורה, חנה ומשה, שניהם ניצולי שואה מפולין, אמא לגל (22) ורמה (17), מתגוררת בשכונת כרם התימנים בתל אביב. עיתונאית: שלי שימשה שנים רבות כעיתונאית ומגישה בכלי התקשורת “על המשמר”, רשת ב’, גלי צה”ל וחברת החדשות של ערוץ 2. בתפקידים אלו הרבתה לעסוק בנושאים חברתיים וכלכליים מנקודת מבט סוציאל דמוקרטית ובנושאים הנוגעים למעמד האישה, ב-29 בנובמבר 2005, הודיעה על עזיבתה את העיתונות, כניסתה לפוליטיקה, והתמודדות על מקום ברשימת מפלגת העבודה לכנסת ה-17. נבחרה למקום התשיעי ברשימה ולאחר הבחירות הייתה לחברת כנסת. היא הייתה חברה בולטת בוועדת הכספים של הכנסת ובוועדה לביקורת המדינה. עד שנת 2008 עמדה בראש הוועדה לזכויות הילד. בבחירות המקדימות של מפלגת “העבודה” בדצמבר 2008, נבחרה למקום החמישי ברשימת המפלגה לכנסת ה-18. בכנסת זו שימשה בתפקיד יו”ר ועדת האתיקה וחברת ועדות הכספים והעבודה, הרווחה והבריאות.

נחשבת לחברת כנסת מצטיינת. היא הובילה עשרות מאבקים חשובים וחוקקה עד היום 45 חוקים אשר נועדו לגונן על החלש ועל מעמד הביניים, להקטין פערים בחברה, ולרסן את כוחו של ההון. בין המאבקים שהובילה: המאבק להגדלת תמלוגי הגז, המאבק לריסון שכר הבכירים, המאבק לעצירת הפרטת קרקעות המדינה, המאבק למניעת הפרטת בתי הסוהר, המאבק לביטול תכנית ויסקונסין, המאבק לצמצום ההעסקה הקבלנית, המאבק נגד הפטור ממס ל”רווחים הכלואים”, המאבק נגד הפרטת המעונות לחוסים, המאבק נגד הפרטת מערך בריאות הנפש ועוד. בין החוקים שחוקקה: חוק הזכות לעבודה בישיבה (חוק הקופאיות), חוק ההגנה על עובדים חושפי שחיתויות, חוק הגנת השכר, חוק ביטוח בריאות ממלכתי למי שנעדרו מהארץ ושבו, חוק הלוביסטים, חוק הארכת חופשת הלידה, חוק מידע על שירותי תחבורה ציבורית, חוק הטקסטיל הביטחוני, חוק הדגל ועוד חוקים רבים. יו”ר מפלגת העבודה בין 21 בספטמבר 2011 ועד 21 לדצמבר 2013.

ח”כ עמיר פרץ נולד במרוקו ,עלה לישראל בגיל 4. התחנך בשדרות. בצה”ל שירת כקצין בחטיבת הצנחנים. נפצע קשה בפעילות בסיני והשתחרר בדרגת סרן.

לאחר השחרור הקים עם אדשתו אחלמה משק חקלאי במושב ניר עקיבא. לזוג 4 ילדים.
בשנת 83 הנבחר לראשות עיריית שדרות והיה לאחד מראשי ערי הפיתוח הראשונים השייכים לשמאל בישראל.

כבר בשנת1984, בניגוד לרוח שנשבה בישראל באותה עת, תמך בגלוי בהקמת מדינה פלשתינאית. יזם והוביל תוכנית לחינוך לדו קיום בין יהודים לערבים בשדרות.

בשנת 88 נבחר לכנסת בה כיהן בתפקידים פרלמנטרים רבים. במהלך השנים היה חבר כמעט בכל וועדות הכנסת, כיהן כיו”ר וועדת העבודה והרווחה, שם קידם חוקים חברתיים מהפכניים הבולטים שבם: חוק בריאות ממלכתי ,חוק העלאת שכר מינימום, הגנת זכויות עובדי חברות כ”א, חוק פיצויי נפגעי הגזזת ועוד.

ח”כ פרץ נחשב למי שהעלה את הנושאים החברתיים בראש סדר היום הציבורי והביא לכך שכל המפלגות בישראל חרטו את הנושא על דגלן

בשנת 1995 החל לכהן כיו”ר ההסתדרות הכללית ,בתקופה הסוערת של המאבקים החברתיים שהניבו הישגיים רבים הן לציבורי העובדים והן לאוכלוסיות החלשות.

בשנת 2006 נבחר ליו”ר מפלגת העבודה, אותה הוביל להישג של 19 מנדטים חרף התמודדות קשה מול אריק שרון ומפלגת קדימה.
פרץ הוביל את מפלגת העבודה לקואליציה משותפת עם קדימה בראשות אולמרט. ביחד הקימו ממשלה שהייתה מבוססת על קווי יסוד השואפים לצדק חברתי ושלום, בממשלה זו כיהן כסגן רה”מ ושר הביטחון.

כשר הביטחון, הוביל פרץ את תהליך ההתאוששות של צה”ל לאחר מלחמת לבנון השנייה. הוא הניח תוכנית אימונים שהחזירה את הכשירות לצה”ל, תוכנית שיקום הימ”חים וביחד עם ס. שר הביטחון אפריים סנה הקימו את הרשות לחירום לאומית( רח”ל ). במקביל, הכריע והניע ח”כ פרץ את ההצטיידות במערכת “כיפת ברזל”. באותם ימים ההחלטה עוררה התנגדות במערכת הביטחון, לימים היא הפכה לחלק חשוב במערך ההגנה על הערוף ולגאוות מדינצת ישראל אל מול פני העולם.

פרץ ממשיך לדבוק בתהליך השלום ובקידום פתרון מול העם הפלשתינאי המתבסס על תפיסה של 2 מדינות לשני עמים.

בנוסף, הוא ממשיך לקדם נושאים חברתיים רבים כחלק מתפיסת עולמו המשולבת שאין צדק חברתי ללא שלום ואין שלום ללא צדק חברתי. לתפיסתו, השלום חייב לבוא מתוך העם בתור מוצר “עממי” ולא כמשהו ששיך לאליטות.

ב6 לדצמבר 2012, על רקע חילוקי דעות עם ח”כ שלי יחמוביץ’, הודיע עמיר פרץ כי החליט להצטרף אל “התנועה” בראשות ציפי לבני.

בכנסת ה-19 כיהן פרץ בתור השר להגנת הסביבה.

בכנסת ה-20 משמש עמיר פרץ כחבר כנסת מטעם המחנה הציוני, יו”ר ועדת המשנה להגנת העורף בועדת החוץ והביטחון וחבר בועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי.

לשעבר עיתונאית בכירה ומרצה באוניברסיטאות ובמכללות בנושאי תקשורת ומגדר. מקימת קבוצת “עזרת נשים”, הפועלת למען מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. חברה בוועד הפועל של ”ישראל יוזמת – יוזמת השלום הישראלית”.

מרב מיכאלי, לשעבר פובליציסטית ומראיינת בעתון “הארץ”, עיתונאית, אשת תקשורת ופעילה חברתית ופמיניסטית ותיקה. את דרכה המקצועית החלה בגלי צה”ל, שם הגישה במשך עשר שנים תכניות אקטואליה ותכניות בידור. בהמשך הקימה את תחנת הבת גלגל”צ והיתה שותפה להקמת “רדיו תל אביב”, בשתיהן הגישה וערכה מגוון תכניות.

ב”רדיו תל אביב” אף שימשה כמנהלת התכניות ובהמשך הגישה גם את תכנית הבוקר ב 103. בטלוויזיה החלה את דרכה בהגשת “מבט ספורט” (ערוץ 1) ו”רואים 6/6″ (הטלוויזיה החינוכית). ב-93′, עם הקמת ערוץ 2, הייתה שותפה לתחילת שידורי “קשת”, שם ערכה והגישה את “שישי חי”. בהמשך הגישה, בערוצים שונים, מגוון תכניות ראיונות, אקטואליה ובידור.

בשנת 97′ הקימה את קבוצת “עזרת נשים”, במסגרתה היא משמשת יו”ר בפועל של מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל. מאז, היא מעורבת במגוון פעילויות וארגונים חברתיים ופמיניסטיים. חברה בהנהלת תנועת ‘ישראל יוזמת’ שמקדמת את יוזמת השלום הערבית. רווקה, ומתגוררת בתל-אביב עם בן זוגה, כלבה ושני חתולים.

מפקד סיירת מטכ”ל לשעבר, מקים תנועת אחרי!

ח”כ עמר בר-לב, נבחר לכנסת ה-20 במקום הרביעי ברשימה של מפלגת העבודה. זו הכנסת השנייה בה מכהן ח”כ בר-לב. בר-לב הוא חבר וועדת החוץ והביטחון של הכנסת וראש הועדה למוכנות צה”ל ויו”ר משותף לשדולה החקלאית, השדולה לפנסיה הוגנת, השדולה לדיור הוגן, השדולה לקידום צורכי האוכלוסייה הבדואית והשדולה לעוטף ישראל – קו העימות.

ב-1971, התגייס לצה”ל ושירת כלוחם וכמפקד צוות בסיירת מטכ”ל. בין השאר, השתתף במבצע הפריצה למלון סבוי ובמבצע “יהונתן”.

בשנת 1980 סיים את לימודי התואר הראשון בפקולטה לחקלאות ברחובות, עבר לגור באילת והחל לעבוד בתחנת ניסיונות חקלאית ליד קיבוץ יוטבתה.

בסוף שנת 1984, לאחר שנים שהיה משוחרר חזר לשירות הצבאי כמפקד סיירת מטכ”ל. במסגרת כהונה זו, קיבלה היחידה את צל”ש הרמטכ”ל על פעילותה.

בשנים שלאחר מכן, למד לתואר שני ביחסים בינלאומיים וכתב את עבודת המאסטר שהפכה לספר: “הסדרי ביטחון בגולן לנוכח פני הקרב המודרני” שראה אור כעשור לאחר מכן בשנת 1999.

ב-1992, התבקש על ידי הרמטכ”ל אהוד ברק לחזור לשירות צבאי בשלישית ושימש כמפקד חטיבת הבקעה ולאחר מכן כחבר בצוות המשא ומתן עם הפלסטינים בהסכם עזה ויריחו תחילה ולאחר מכן בהסכם השלום עם ירדן.

בשנת 1996 התפקד עמר לראשונה למפלגת העבודה והצטרף לתנועת “דור שלום” שנוסדה בעקבות רצח ראש הממשלה רבין. במסגרת דור שלום הקים את תנועת “אחריי!” לחיבור נוער מהפריפריה הגיאוגרפית והסוציו-אקונומית הישראלית למרכז ההוויה הישראלית, הציונית והדמוקרטית. אחריי! מפעילה מגוון רחב של פרויקטים בהם לוקחים חלק כ-4,000 בני נוער מדי שנה אותם מקרבת העמותה למרכז ההוויה הישראלית ומהווה כיום את אחת מתנועות הנוער הגדולות במדינת ישראל.

חה”כ עמר בר-לב נשוי לתמי ואב לנועם, מאי ושחר.

חברת בכנסת ה-20.

מובילת המאבק לביצור מעמדה של מערכת המשפט ובית המשפט העליון. משמשת כחברה בוועדת חוקה, חוק ומשפט, וועדת הכנסת ובוועדה למינוי דיינים. סגנית יו”ר הכנסת. יו”ר השדולה לביצור מעמדו של שלטון החוק ויו”ר השדולה למרחב הוירטואלי והרשתות החברתיות.

לשעבר, עורכת דין מזה 27 שנים, בוגרת אוניברסיטת בר אילן, בתואר ראשון ושני במשפטים. את הקריירה המשפטית החלה כמתמחה בפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) ובשנת 1994 ייסדה משרד עצמאי מהמובילים בארץ בתחום הפלילי. במהלך השנים ובמשך מספר קדנציות שימשה סויד בתפקידים שונים ובין היתר: סגנית יו”ר מחוז תל אביב והמרכז בלשכת עורכי הדין, יו”ר הועדה לעניינים פליליים במחוז וחברה בוועדה המייעצת למינוי שופטים. סויד יצגה בין היתר בהתנדבות, נפגעי ונפגעות תקיפה מינית וקורבנות אלימות. פעלה כמרצה במכללת שערי משפט, בכנסים לעורכי דין ובוועדות ציבוריות שונות.

ערב הבחירות לכנסת ה20 נבחרה רויטל סויד במקום ה14 ברשימת “המחנה הציוני”.

חברת הכנסת סויד הובילה בכנסת ה-20 את המאבק על שלטון החוק ומערכת המשפט במדינת ישראל. נאבקה בחוק היועמשים, פסקת ההתגברות והניסיונות להחליש את הרשות השופטת במדינת ישראל.

סויד קידמה יוזמות וחקיקה עבור חיילים ומשפחות שכולות. הובילה הסכם בין משרד האוצר למשרד הביטחון במסגרתו אושרה נסיעה ללא מדים לחיילים בסופי שבוע. העבירה את חוק בחירת מקום קבורה למשפחות של הרוגי פעולות איבה. הציעה את החוק המשווה את מעמדם של משפחות שכולות להט”ביות, הצעה שהובילה למאבק חברתי וצו תקדימי של שר הביטחון דאז בוגי יעלון. יזמה את הצעת חוק ההמשכיות המהפכני עבור הורים שכולים וקדימה הרחבה של סעיפי הניצול של הפיקדון הצבאי כך שיתאפשר להשתמש בו לצורך לימודי נהיגה.

במסגרת השדולה למרחב הווירטואלי והרשתות החברתיות הובילה יוזמות והביאה לשינויים משמעותיים במדיניות פייסבוק העולמית כלפי הסתה לטרור, קידמה הצעת חוק לניטור והסרת פרסום טרור והביאה לידי כך שפייסבוק הטמיעו כפתור לדיווח על פרסום דברי הסתה לטרור. הובילה את המאבק באלימות ובריונות ברשתות חברתיות בקרב בני נוער, פעלה למניעת הטיית בחירות באמצעות פרופילים ובוטים מזוייפים ושימור הפרטיות של משתמשי הרשתות החברתיות בישראל .

סויד נבחרה כחברה בועדה למינוי דיינים בהצבעה חשאית. כנציגה בודדת של האופוזיציה הובילה לבחירה של דיינים מתונים, רבים בעלי תואר עורך דין.

כמו כן, קידמה יוזמות והצ”ח חברתיות שעברו בקריאות מוקדמות כגון הצעת חוק להבטחת הזכות לקשר בין ילדים להוריהם שנועדה להתמודד עם תופעת הניכור ההורי והצעת החוק לפרסום מרשם סרבני גט עבור נשים מסורבות גט

שמי יאיא (יאיר) פינק, אני סוציאל דמוקרט, מאמין בערכי תנועת העבודה וחושב שהם רלוונטיים יותר מאי פעם.

צדק חברתי, צמצום פערים, מאבק למען הציבור הרחב שאין לו ממון רב, השאיפה לשלום וקדושת החיים הם הבסיס לתיקון שהמדינה שלנו כה זקוקה לו.

הימין שכח מה זה להיות יהודי

קראתם נכון. בניגוד למה שמספרים לנו, הימין הוא זה ששכח מה זה להיות יהודי וממש לא השמאל. יהדות היא דת שוחרת שלום, סובלנית כלפי הגר ומקדשת שוויון וצדק חברתי.

אביא לכנסת רוח חדשה ואתמקד במאבק בתופעות הגזענות, האלימות, הדרת אוכלוסיות, פשעי השנאה, למען יהדות שוויונית ומכילה, השמה בראשה את ערכי היהדות “ואהבת לרעך כמוך” ואת “דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום”.

אפשר להיות דתי שנלחם לשוויון זכויות לקהילה הלהט”בית ובעד נישואים אזרחיים

אפשר להיות קצין קרבי בצה”ל ודווקא בגלל זה להיאבק למען השלום ולמען הבטחת החזון הציוני

אפשר להיות חובש כיפה ולתמוך בתחבורה ציבורית בשבת.

אפשר להצמיח בישראל חברה מכילה, מכבדת, דמוקרטית, יהודית ושוויונית הפועלת על פי הציווי “ואהבת לרעך כמוך” לצד שכנינו בני הדתות השונות כאן בישראל.

קורות חייו –

– מייסד ומנכ״ל לובי 99: הלובי הציבורי הראשון בישראל.

– מקום 10 ברשימת המשפיעים של דה מרקר.

– ראש מטה יו״ר האופוזיציה והמפלגה לשעבר שלי יחימוביץ.

– ראש מטה צוות ההסברה בבחירות של יצחק הרצוג לראשות הממשלה.

– שותף להקמת אופק, הבנק החברתי הראשון.

– ראש מטה השטח של ״תג מאיר״ – ארגון הנלחם בגזענות ובתופעת תגי המחיר.

– מנכ”ל עמותת “שכן טוב” המסייעת לאלפי משפחות רווחה.

– חבר המועצה הציבורית ״צו פיוס״.

– קצין בצנחנים, רב-סרן במילואים.

– בוגר ישיבת הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע.

– תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני במינהל עסקים – האוניברסיטה העברית.

ח”כ מטעם המפלגה בכנסת ה-19 וה-20 ויו”ר שדולת הפנסיה ההוגנת, חברה בוועדות הכספים והעבודה הרווחה והבריאות, נמנית על הזרם הסוציאל-דמוקרטי במפלגה. נולדה בהוד השרון ומתגוררת כיום בירושלים.

מיכל מומחית למדיניות פנסיונית, טרם בחירתה לכנסת הייתה דוקטורנטית באוניברסיטת תל אביב, עסקה שנים רבות בחינוך בלתי פורמאלי בתנועת הנוער העובד והלומד. שמשה כעוזרת הפרלמנטרית של ח”כ שלי יחימוביץ’, וב-2010 נבחרה מיכל לאישה הראשונה אי פעם לעמוד בראשות המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה, הקימה תאי סטודנטים בכל רחבי הארץ, הביאה את המשמרת לימי זוהרה והצליחה למשוך צעירים רבים לפעילות במפלגה.

חברת הכנסת בירן קידמה יוזמות רבות בתחום החיסכון הפנסיוני, אשר הבולטות ביניהן הן הקמת קרן ברירת מחדל, הגבלת גובה דמי הניהול המרביים בקרנות הפנסיה החדשות, הצעה שעברה בקריאה טרומית למרות התנגדות הממשלה, והצעת חוק שנכנסה לספר החוקים לניתוק חישוב עמלת ההפצה המשולמת לסוכן מגובה דמי הניהול, על מנת למנוע ניגוד עניינים של הסוכן הפנסיוני ולשנות את מערך התמריצים הפועלים עליו באופן שיוזיל את דמי הניהול.

בירן נחשבת לידידת הקהילה הגאה ופועלת לקידום חקיקה פמיניסטית. הייתה בין הקולות הבולטים לתיקון חוק הפונדקאות שהפלה זוגות חד מיניים, וביום ההצבעה על החוק העניקה לראש הממשלה בנימין נתניהו ספר בשם ‘אבא ואבא’, עם הקדשה אישית.

בירן מקדישה חלק ניכר מזמנה למאבקי עובדים. בין היתר, הצליחה למנוע העברה של מאות עובדי פלאפון וסלקום למיקור חוץ בהעסקה קבלנית, ליוותה את מאבקם של עוזרי השופטים ותמכה במאבק העובדים הסוציאליים מול יו”ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ח”כ אלי אללוף.

נושא מרכזי נוסף שבירן עוסקת בו הוא תחום הבריאות. היא ניהלה מאבק לכך שכל התרופות מצילות החיים ייכללו בסל התרופות ויסופקו לכל אזרח ללא תלות ביכולתו הכלכלית, ולא יגולגלו אל הביטוחים המשלימים בירן ידועה כאחת המתנגדות הנחרצות לרפורמה בבריאות הנפש, ואף הגישה בג”צ בעניין, יחד עם ארגון בנפשנו ואחרים, בשל התנגדותה לעמדת המדינה בשל שתי סיבות: לפגיעה בפרטיות המטופלים, וגריעת טיפול מאחרים.

נולדתי בשנת 1958 ברמות מנשה, הקיבוץ בו גדלתי, התחנכתי ובו אני חי עד היום.

הפעילות הציבורית תמיד הייתה חלק ממני, היא שליחות עבורי. אני מאמין בגשר בין בני אדם ובין קבוצות.

פעילות ציבורית

במשך שנות חיי הבוגרים, עבדתי בתפקידי ניהול בצבא, במגזר הציבורי, בחינוך ובתרבות.

כיהנתי כמג”ד מילואים במשך שנים רבות בתקופת האינתיפאדה והגדוד שלי ובעיקר חייליו, היו לי בית חם ומקור לגאווה.

הובלתי את האיחוד בין הקיבוץ הארצי לתק”מ להקמת התנועה הקיבוצית, לאחר שנבחרתי למזכ”ל הקיבוץ הארצי בשנת 2000. לאחר מכן, נבחרתי לכהונה נוספת, הפעם כמזכ”ל התק”צ. אלו היו שנים דרמטיות של מעבר ממשבר לצמיחה תוך הגדרה מחדש של תפקידה של התנועה הקיבוצית מול מוסדות המדינה והקיבוצים עצמם.

בשנים 1990–1994כיהנתי כמזכ״ל שלום עכשיו. השנים בהן רבין עמד בראש מפלגת העבודה ולאחר מכן בראשות הממשלה. השנים של אוסלו והשלום עם הירדנים. שנים של תקווה, פריחה ושגשוג עם אמונה כנה שמצאנו את הדרך לשלום.

הייתי נציג התנועה הקיבוצית בצפון אמריקה במשך 4 שנים וכמו כן, כיהנתי כחבר בחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית. עד היום אני שומר על קשר חזק עם התפוצות היהודיות בעולם ומלווה בחרדה את הקרע ההולך ומעמיק בינם לבין מדינת ישראל.

הייתי חבר הנהגת השומר הצעיר בארץ וגם יו”ר השומר הצעיר העולמי במשך 4 שנים.

שימשתי בעבר כיו”ר מועדון צוותא בתל אביב וליוויתי את צמיחתו ואת היותו בסיס לבנייתה של תרבות מתקדמת.

אני מכהן כיו”ר מכללת אורנים בשנים האחרונות, המכללה השלישית בגודלה להכשרת מורים בישראל. כמו כן , מכהן כיו”ר המכינה הקדם צבאית ע”ש רבין.

בנוסף, כיום:

· יו”ר “קיבוצניקים למען החברה”, ארגון התנדבותי המקדם את ערך ההתנדבות בקיבוצים.

· חבר בהנהלת קיבוץ כישורית –קיבוץ של בעלי צרכים מיוחדים.

· יו”ר בקיבוצים: מגידו, כרמיה ותל יצחק. דירקטור ב”ארד-טכנולוגיות“.

השכלה:

בעל תואר שני בהצטיינות במדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים.

אני מאמין

הפעילות הציבורית תמיד הייתה חלק ממני, כאשר העקרונות שמובילים אותי לאורך השנים הם גישור בין עולמות, שיתוף ויושרה.

הבחירה שלי להיכנס לזירה הפוליטית נובעת מהקושי להשלים עם המציאות בה אנו חיים. מציאות של שחיתות ושחיקת הדמוקרטיה. מציאות בה פוליטיקה של זהויות מקדמת ניכור במקום שיתופי פעולה, הסכמות והצלחות. אני מאמין ביכולתי לבנות פעולה משותפת של קבוצות אנשים כדי לקדם רעיונות שטובים לחברה הישראלית ולמדינה – ביחד ולא מתוך קונפליקטים.

אני מבקש את קולכם בכנסת כדי שאוכל להיאבק, בשמכם, על דמותה של החברה הישראלית כדי שנוכל לייצג ערכים חברתיים של חינוך, שוויון, צדק, בריאות ורווחה, לצד שאיפה לשלום ולביטחון.

הערכים המרכזיים בגינם אני מבקש את קולכם:

א. מאבק על חיזוקה של הדמוקרטיה – בשנים האחרונות הדמוקרטיה במדינת ישראל נמצאת במצב של שחיקה. היסודות והמוסדות הדמוקרטיים נחלשים. חקיקת חוקים “עוקפי בג”צ” החותרים תחת היסודות אותם הניחה מגילת העצמאות חייבת להפסק. חוקי היסוד נועדו להעצים את התשתית הדמוקרטית, את האיזונים והבלמים ולכוון זה עלינו לחתור. מדינת ישראל הוקמה כמדינה יהודית ודמוקרטית – שני ערכים החייבים לשכון זה לצד זה. לא נשלים עם חוקי יסוד שמוותרים על המדינה הדמוקרטית בשם המדינה היהודית.

ב. מאבק בשחיתות – השחיתות בישראל היא מחלה שמחלישה את המדינה, את הדמוקרטיה ואת מוסדותיה. אסור לתת לשחיתות להתפשט, צריך לעצור אותה ולעמוד בכוח מול הפרץ, כאשר אנחנו עומדים על עקרונות של יושרה וערכים.

ג. צדק חברתי – אני מאמין במתן שוויון הזדמנויות אמיתי וכן לכולם, על מנת להגיע לחברה צודקת וצומחת. מתוך השוני, נתייחס זה לזה כאל שווים ונייצר צדק חברתי, ללא הבדל דת, גזע, מין ולאום. המדינה חייבת להשקיע בפריפריה, בחינוך, ברווחה, בבריאות ובכלל האוכלוסיות בישראל. זה האינטרס שלנו לייצר איכות חיים ורווחה בכל חלקיה של המדינה.

ד. שלום ובטחון – עבדתי עם יצחק רבין בשנות התשעים, לאחר מכן זכיתי לעבוד גם עם אריאל שרון. שני מדינאים גדולים, שלא ויתרו לרגע אחד על הביטחון. החיבור בינינו עבד משום שהשלום והביטחון צועדים יד ביד. לא ויתרתי על החלום ואסור לתת לייאוש של ממשלות הימין לרפות את רוחנו. רק התקווה היא שתצמיח אלטרנטיבה לשלטון נתניהו.

ה. החקלאות – ממשלת ישראל במדיניותה בשנים האחרונות פוגעת קשות בהתיישבות בכלל ובחקלאים בפרט. עלינו להיאבק על מנת לעצור זאת. החקלאות וההתיישבות חיוניים למדינת ישראל ואני מתכוון להיאבק בכל כוחי על מנת להפסיק את הפגיעה המתמשכת. יחד עם זאת אני מאמין שנציג ההתיישבות העובדת בכנסת הוא הרבה מעבר ללוביסט של החקלאות.

הקיבוצים הם חלק מהחברה הישראלית הנאבקת על הדמוקרטיה ועלינו לייצר קואליציות רחבות במאבק זה. לצד השמירה על החקלאות וההתיישבות, עלינו לקחת אחריות על החברה כולה. ללא הובלה של שינוי חברתי, נמשיך לנהל קרב מאסף על מקומנו בחברה. נוכל להגיע להישגים אך ורק על ידי רקימת קואליציות חוצות מגזרים ויצירתיות, על ידי חיבור בין אנשים, בין בני אדם. מתוך הניסיון שצברתי בשנים רבות של פעילות ציבורית, אני מאמין ביכולתי לעשות זאת, על ידי רתימת המערכות השונות תוך שיתופי פעולה רחבים.

אני מצטרף לחיים הפוליטיים לאחר שלושים שנות פעילות ציבורית המשלבים ניסיון פוליטי , כמו גם ניסיון ניהולי וציבורי. אני מאמין שאם תתנו לי את ההזדמנות, אוכל לרתום את הניסיון הזה לטובת הצלחת מפלגת העבודה – הצלחתנו.

www.gavri.co.il

איתן כבל החל לכהן כחבר בכנסת הארבע-עשרה בשנת 1996 ומכהן בכל הכנסות מאז ועד היום. בכנסות השש-עשרה, השבע-עשרה והתשע-עשרה, כיהן כיושב-ראש סיעת העבודה, כמזכ”ל מפלגת העבודה, כשר הממונה על רשות השידור, כחבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת וכיושב-ראש ועדת המשנה למוכנות צה”ל. בכנסת העשרים נבחר לכהן כיושב-ראש ועדת הכלכלה וכיו”ר ועדת החקירה לחקר מתן אשראי ללווים עסקיים גדולים (ועדת הטייקונים).

כבל נולד ב-23 באוגוסט 1959 בראש-העין להורים אשר עלו מתימן עשור קודם לכן. בוגר מחזור כ”ט בישיבה התיכונית מדרשיית ”נועם” בפרדס-חנה, למד בישיבת הנגב בנתיבות והחל ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים. בטרם נבחר לכנסת מילא שורת תפקידים פוליטיים וציבוריים – עוזר ויועץ לשר החקלאות, עוזר אישי ליושב-ראש מפלגת העבודה שמעון פרס, יועץ מקצועי ואישי לשר הבינוי והשיכון ויושב-ראש אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים. כבל שירת כלוחם בצנחנים, ושירת במילואים כסמל מחלקה בחטיבה. גם לאחר שנבחר לכנסת הוא משרת ברציפות בחטיבת המילואים של הצנחנים עד היום. הוא נשוי לנועה ואב לארבע בנות. מתגורר בעיר הולדתו ראש-העין.

בחודש יוני 2005 נבחר כבל בידי חברי מפלגת העבודה לתפקיד מזכ”ל המפלגה וחילץ אותה ממשבר כלכלי גדול שהייתה נתונה בו. במאי 2006, עם הקמת הממשלה ה-31, הוא מונה לשר הממונה על רשות השידור. כשנה לאחר מכן, במאי 2007, התפטר כבל מהממשלה, יום לאחר הגשת דוח הביניים של ועדת וינוגרד לבדיקת מלחמת לבנון השנייה ובשל מסקנותיה. הוא סבר כי על הממשלה ועל העומד בראשה ליטול על עצמם אחריות. משלא קרה הדבר – התפטר מהממשלה.

כבל נחשב לאחד המחוקקים הפוריים ביותר בתולדות הכנסת. מאז שנכנס לכנסת יזם מעל 700 חוקים. בתחום הצרכנות יזם תיקונים לחוק הגנת הצרכן בנוגע להחזר כספי ללקוח, חוק מענה אנושי מקצועי תוך 6 דקות, וחוק פיצוי לקוח לטכנאי שאיחר. בתחום הצרכנות הבנקאית, יזם כבל תיקונים לחוק הבנקאות בנוגע לביטול דמי פירעון מוקדם של משכנתה ומגבלות על סגירת סניפי בנק. הוא יזם תיקון לחוק הביטוח הלאומי בנוגע לזכויות חיילי מילואים והתגמול המגיע להם, ואת תיקון פקודת הנישואין והגירושין כך שאפשר יהיה להירשם לנישואין ללא קשר למקום המגורים. המכון הישראלי לדמוקרטיה בחר בו לחבר הכנסת המצטיין בכנסת התשע-עשרה. ובכנסת ה-20 הוא הופיע 3 פעמים ברצף בראש רשימת 100 המשפיעים של העיתון הכלכלי “דה מרקר”.

בעשור האחרון כבל בלט במאבקיו למען תקשורת חופשית ובלתי תלויה בגורמים כלכליים ופוליטיים. היה מהבולטים נגד הניסיונות לסגור את ערוץ 10, כיו”ר ועדת הכלכלה הוביל מאבק מול נתניהו בניסיונו למנוע את פתיחתו של תאגיד השידור הציבורי (לשעבר רשות השידור).

שיאו של המאבק היה בחוק ישראל היום, אותו יזם בשנת 2014. החוק קבע כי עיתון שמוגדר כאחד מארבעת העיתונים היומיים בעלי התפוצה הרחבה ביותר בארץ יחויב להימכר בעבור לא פחות מ־70% ממחירו של העיתון היומי הנפוץ והזול ביותר, משמעותו הגבלה על הפצת עיתון ישראל היום המופץ בחינם. בתגובה להצעת החוק העיתון יצא נגד כבל ואף פרסם את מספר הטלפון שלו על גבי העיתון על מנת לעצור את החוק. על החוק היו חתומים חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, ולאחר כחודש הממשלה נפלה והכנסת התפזרה. לימים הודה ראש הממשלה כי הפיל את הממשלה בגלל חוק ישראל היום.

בכנסת העשרים, כיהן כבל כיושב-ראש ועדת הכלכלה, הוביל כבל הליך תקדימי בקשר להתייעצות על מתווה הגז הטבעי ששיאו היה בהגעת ראש הממשלה נתניהו לדיון מיוחד בנושא. בהמשך יזם והוביל שימוע פרלמנטרי בוועדת הכלכלה בנושא בלימת הקטל בדרכים ומשבר הפקקים. כמו כן, עמד בראש ועדת החקירה הפרלמנטרית לחקר האשראי שניתן לטייקונים (פישמן וכו’), ועדה שהכריחה את הבנקאים, הרגולטורים וכל ראשי המשק הישראלי להגיע ולתת דין וחשבון על האשראי המופרע שניתן לטייקונים.

כבל מעשן לשעבר, בשנים האחרונות הניף את דגל המלחמה בעישון בעיקר בקרב צעירים. בסיום הכנסת ה-20 הצליח להעביר חוק דרמטי והיסטורי , לאחר מאבק גדול מול חברות הטבק והלוביסטים, עבר החוק שיזם להגבלה של פרסום ושיווק מוצרי עישון וטבק. על מאבקו האגודה למלחמה בסרטן החליטה לתת לו ולחברי הכנסת השותפים פרס של האגודה.

נולד ומתגורר בכפר הדרוזי בית ג’אן, ומכהן כיו”ר המועצה הדרוזית הציונית, בית ג’אן.
שירת כ- 12 שנה במגוון תפקידים בזרועות הביטחון, סעד מחזיק בתעודות יעוץ פיננסי בתחום קופות הגמל וקרנות ההשתלמות, וכן עבר קורס ניירות ערך ומכשירים פיננסים וכן קורס דירקטורים בכירים, סאלח מוכר כפעיל חברתי במפלגת העובדה עוד משנות ה- 80, עיקר פעילותו עוסקת במאבק לשוויון וצדק חברתי. סאלח משמש כנציג העדה הדרוזית במגזר, ואת ניסיונו במשך השנים מילא בפעילות חברתית ודאגה לעובד.

כבר בשנות ה-90 כיהן סאלח סעד כיו”ר ההסתדרות במרחב מרכז גליל, עם למעלה מ-22 ישובים וכן כל המועצות של המגזר הדרוזי, עיקר פעילותו עסקה בדאגה לרווחת העובדים ושמירה על תנאי העסקתם. בשנות ה-2000 עבר סאלח להיות מנהל חטיבת עובדי הרשויות המקומיות בהסתדרות. כשעל כתפיו למעלה מ-140 מועצות ועיריות מכלל המגזרים ולמעלה מ-30 אלף עובדי רשות – ניהל סאלח מאבקים למען עובדי ההסתדרות בכלל ועובדי המיעוטים. פעילותו החברתית עסקה בין היתר בעריכת הסכמי עבודה מול משרד האוצר והפנים וכן השלטון המקומי, את תפקידו סאלח מילא בהצלחה כשבמקביל הקים פעילות חברתית בדגש על המגזר הדרוזי. לאורך כל השנים הקפיד סאלח סעד לשים דגש על נושא השוויון בין מגזרים ושוויון בין הפריפריה למרכז. סאלח הוגה הרעיון של מפגש החגים בין כלל העדות כל שנה. והוגה מנהג אירוח חיילים בודדים בחגי ישראל.

אשת תקשורת, עסקה ביעוץ תקשורת, פובליציסטית לשעבר וסופרת.

כלת פרס משרד התרבות בקטגוריית ספרי ביכורים על ספרה “סימנים כחולים”.

מואטי לומדת הוראה באוניברסיטה הפתוחה ובעלת תואר ראשון במדעי החברה והרוח.

חברת הנהלה בעמותת כ”ן שעוסקת בקידום נשים למוקדי קבלת החלטות, העמותה הקימה מרכזי מנהיגות בכל הארץ, אמילי לימדה בחלקם על תקשורת ופוליטיקה ולקחה חלק במשלחת העמותה לאו”ם במסגרת חודש האישה הבינלאומי, העמותה משמשת “ארגון מייעץ לאו”ם בכל הנוגע ליצוג נשים בישראל.

אמילי תומכת וחברה בקבוצת “ישראל יוזמת” אשר מקדמת יוזמה חדשנית להתקדמות מדינית בסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי היוזמה האזורית.

נשואה בשנית, אמא של אנה ואדל.

אמילי מואטי נולדה וגדלה בשכונת אזורים בנתניה והיא בכורה מתוך שישה אחים, בת לאליהו ומונה, יוצאי תוניס.

אמילי גדלה בבית דתי, למדה בבית הספר הממלכתי-דתי רמב”ם בנתניה, ובתיכון בהדסה נעורים עד כיתה י’.

מואטי מחזיקה בתפיסת עולם סוציאל-דמוקרטית שמאלית ציונית, מתנגדת למדינה דו-לאומית

ולתפיסת מדינת כל אזרחיה ותומכת בתפיסת שתי מדינות לשני עמים.

במאי 2018 יצא לאור ספרה הראשון “סימנים כחולים” בהוצאת “תכלת”, עליו קיבלה את פרס משרד התרבות. זכויות ההסרטה של הספר נמכרו והוא עתיד לצאת גם בגירסה קולנועית.

אמילי מואטי מגיעה לכנסת עם אג’נדה מגובשת ותוכניות מפורטות, בעיקר בתחום החינוך וצמצום פערים בחברה הישראלית.

אחד הנושאים עליהם היא מקפידה לשים דגש הוא החזרת הגאווה למחנה נוכח הדה-לגיטימציה מטעם שלטון הימין תוך ערעור מעמדו של בית המשפט, אמצעי התקשורת והארגונים החברתיים.

הנריקה צימרמן – יליד פורטו, פורטוגל 23.3.1959

משדר ומרצה ב-5 שפות: פורטוגזית, ספרדית, צרפתית, אנגלית עברית.

בעל תואר שני בלימודי עבודה ובוגר מדע המדינה וסוציולוגיה מאוניברסיטת תל אביב.

נסיון מקצועי

עיתונאי וכתב טלביזיה, מרצה, סופר,ויוצר סרטים. זכה בכ-20 פרסים בינלאומיים, ומכסה את ישראל והמזרח התיכון ל-9 רשתות ועיתונים ברחבי העולם:

“לה וונגווארדיה” ו”טלסינקו” – ספרד, “סיק” ו”אשפרסו” – פורטוגל, איי24 ניוז – צרפת, ישראל, וארה”ב, אוניביסיון – ארה”ב, גלובו ניוז –ברזיל, CCTV – סין, ו”אולפן שישי” – חדשות ערוץ שתיים – ישראל.

מרצה ב – IDC – המרכז הבינתחומי בהרצליה, בפקולטה לממשל, אסטרטגיה ודיפלומטיה.

סופר של “קולות ממרכז העולם”

סופר של הספר על האפיפיור פרנציסקוס – “פרנסיסקו – מרומא לירושלים” על ביקור האפיפיור במזרח התיכון במאי, 2014 והתפילה לשלום בוותיקן שהנריקה היה מיוזמיה ומבצעיה בפועל.

במאי ומגיש הסדרה הדוקומנטרית “ג’יהאד עכשיו” לרשות השידור, המספרת על שורשי הג’יהאד העולמי, אל קאעדה ודאע”ש.

סופר “הג’יהאד לאן” – פורטוגל. ספר על השלכות הטרור העולמי על אירופה.

מרצה מתנדב בעמותת SOS Children’s Villages המעניקים בית חם לילדי מצוקה.

מרצה מתנדב ב“תגלית”, צ.ה.ל, ואמ”ן במתן הרצאות לאגף המודיעין של צה”ל, ובמכינות קדם צבאיות, דובר צה”ל ומשרד החוץ של ישראל.

מרצה קבוע בארגונים יהודיים בינלאומיים במסעות ברחבי תבל בקרב הקהילות היהודיות בעולם.

פרסים
2017 – זוכה פרס “סיקלה” להידוק היחסים בין ישראל והעולם ההיספאני
2015- מועמד לפרס נובל לשלום
2014 – “מלאך השלום” מהאפיפיור פרנציסקוס
2014 – “עיתונאי השנה” – מועדון הרוטארי של פורטוגל
2014 – “פרס זכויות האדם” – ארגון השופטים ועורכי-הדין של ספרד
2014 – “פרס זכויות אדם” – הארגון האירופי “Water Law““.
2013 – עיטור הכבוד הגבוה ביותר ממלך ספרד
2012 – פרס דניאל פרל – מהליגה נגד השמצה בארה”ב
2009 – אות נשיא אוניברסיטת תל אביב
2008 – פרס “APEI” מיקרופון הכסף – עיתונאי השנה – ספרד
2008 – פרס “גודו” להצטיינות בעיתונות בספרד
2007 – פרס “APEI” מיקרופון הכסף – עיתונאי השנה – ספרד
2005 – עיטור הכבוד הגבוה ביותר מנשיא פורטוגל
2004 – “מדליית הכסף” מהאיחוד האירופי
2004 – פרס הדוקומנטרי הטוב ביותר, פסטיבל הקולנוע והטלביזיה ניו יורק
2003 – “עיתונאי השנה” – איגוד העיתונאים הפורטוגזי
1998 – “עיתונאי השנה” – איגוד העיתונאים הספרדי
1997 – פרס הכתב המצטיין – פסטיבל הקולנוע והטלביזיה ניו יורק
1982 – אות הדיקן של אוניברסיטת תל אביב

מיכל ילידת שנת 1980, בת 38 יו”ר התא החרדי במפלגת העבודה. יו”ר תנועת עיר ואם. חברת הנהלת שדולת הנשים. נשואה לאבי, אם לשמואל, יהודה, אוריאל ושירה.

מיכל צ’רנוביצקי היא חרדית, ילידת העיר בני ברק, פעילה חברתית חלוצה בציבור החרדי בתחום הפמיניזם החרדי וממובילות המאבק להכלת החינוך החרדי בתוך החינוך הממלכתי.
כיום היא מכהנת כיו”ר התא החרדי במפלגת העבודה אותו הקימה בשנת 2016 מתוך שאיפותיה לשלום, שוויון, צדק חברתי ושיתוף פעולה בין המגזרים.

מיכל מרכזת את תכנית “חרדים למדינה”, מבית קרן ברל כצנלסון, קרן אברט ופולי תקווה. תכנית הכשרה פוליטית- שמאלית לצעירות וצעירי המגזר החרדי.

מיכל פעילה בפרויקט “חרדים לגירוש”, קבוצה של חרדים שהתנגדה לגירוש מבקשי המקלט, וחברה בוועד המנהל של שדולת הנשים.

בתחילת דרכה, הצטרפה למחזור הראשון של סטודנטים חרדים שלמדו באקדמיה והיתה בין הנשים החרדיות הראשונות שהשתלבו בענף ההייטק. היא גם היתה החרדית הראשונה שהתמודדה בבחירות לרשויות המקומיות – בבחירות 2013 למועצה המקומית אלעד שבה היא גרה כיום. בשנת 2017 עזבה את עבודתה בהייטק כדי להקדיש את זמנה למאבקים החברתיים שהיא מנהלת במסגרת תנועת עיר ואם.

בתחום החינוך, מובילה מיכל מאבק מתמשך לשיפור איכות החינוך בציבור החרדי, לקידום זכויות העובדים של עובדי ההוראה החרדים ולמאבק באפליה העדתית במערכת החינוך החרדית. במסגרת המאבק היא פועלת לקידום את זרם החינוך הממלכתי־חרדי, המאפשר לתלמידים חרדים ללמוד במוסדות ממלכתיים של המדינה במקום במוסדות הפרטיים והמפלגתיים הנפוצים היום בציבור החרדי וכן ללמוד בהם את לימודי הליבה. כמו כן היא פועלת לאיגוד עובדי ההוראה החרדים כדי להגן על זכויותיהם הסוציאליות.

מיכל מייצגת את החרדים החדשים, קבוצה שהולכת וגדלה וכבר מונה כעשרות אלפי חרדיות וחרדים, אשר לא מקבלים יותר את המוסכמות הקיימות ואינם כפופים להנהגה הפוליטית הקיימת של הציבור החרדי. סיעת “עיר ואם” שהקימה בבחירות 2013 ברשויות המקומיות היוותה את הבסיס לתנועת עיר ואם בראשה היא עומדת. הקמת הסיעה סייעה ביצירת שינוי התודעה בציבור החרדי, ובבחירות האחרונות לרשויות המקומיות התמודדו לפחות שלוש נשים חרדיות למועצות ברשויות המקומיות. עד כה אין באף רשות מקומית בארץ – לא ברשויות החילוניות ולא בחרדיות – ולו נציגה חרדית אחת. התנועה שהקימה משמשת עד היום כפלפטפורמה למאבקים החברתיים והפמיניסטיים שהיא מובילה.

בבחירות 2015 לכנסת היתה מיכל אחת ממובילות הקמפיין “לא נבחרות – לא בוחרות” שעודד ייצוג של נשים במפלגות הפוליטיות ובכל מוקדי קבלת ההחלטות.

עם ההודעה על הקדמת הבחירות, החליטה מיכל להתמודד בפריימריז במפלגת העבודה ע”מ שתוכל להגיע לכנסת ולקדם את פעילותה ברמה הארצית.

שמי לילי בן עמי, בת 39, מושבניקית, אמא, אשת חינוך – מורה ומרצה מומחית לחינוך ומגדר, העוסקת בפיתוח התחום של “יזמות חברתית” במשרד החינוך. אני פועלת לתיקון עולם ורודפת צדק חברתי מעל 14 שנה ואני מתכוונת לפעול כך גם מהכנסת. בחיי הובלתי מהלכים ארציים בהם הובלת מאבק מורות קבלן – למען חיזוק החינוך הציבורי וצמצום הפערים החברתיים.

ייסדתי את “הקואליציה להעסקה ישירה בחינוך” ואת “המטה למען העסקה הוגנת של מורות ומורים”. בשיא הצלחנו להעביר את כל מורות הקבלן בביה״ס שלי להעסקה ישירה. כסטודנטית ייסדתי את התינוקיות הראשונות בארץ בתוך אוניברסיטה. יצרתי עשרות משרות, חדרי הנקה, תקנות למען סטודנטיות אימהות (כגון חניה חינם להריוניות) ועוד. אחרי עבודה כמורת קבלן ועבודה בריכוז הקואליציה הארצית להעסקה ישירה, ניהלתי מרכז מנהיגות והגשתי את הפינה החברתית בתכנית הטלוויזיה ״עושים סדר״ (תמיד אמרתי שמורות הן עיתונאיות טובות, כי הן יודעות להנגיש מידע מורכב).

אני עוסקת בהכשרת צוותים חינוכיים ומכהנת כראש רשימה בבחירות המוניצפליות; כיו”ר הנהגת הורים ונבחרתי כצירה בקונגרס הציוני העולמי.

קיבלתי את ההחלטה לרוץ לכנסת, לאחר פניות משותפים לדרך – שותפים ושותפות לעשייה ולדרך האידיאולוגית של חינוך ציבורי חזק, העסקה הוגנת ושוויון מגדרי.

אני צריכה אתכם איתי. כמו כל שינוי חברתי – גם זה יקרה רק יחד.

לתמיכה

לאתר המכללה החברתית כלכלית

האתר סופרסונס

השכלה

תואר b.ed בחינוך מהמכללה האקדמית הערבית בחיפה

תואר שני ((M.A (במדעי מדינה ומינהל ציבורי למנהלים), אונ’ חיפה .

לימודים לקראת תואר שלישי (שנה א’ דוקטורט במנהל חינוכי באונ’ אירבד בירדן).

לימודים

בשנים 84-95 – בי”ס יסודי תיכון סחנין

בשנים 96-98 בי”ס למאמנים במכון וינגיט

בשנים 00-04 המכללה האקדמית לחינוך בחיפה

בשנים 08-09 החוג למדעי מינה אונ’ חיפה

משנת 2018 – שנה א’ אונ’ אירבד – ירדן

תפקידים

בשנים 00-02 – חבר בצוות ההיגוי לספורט הפועל במגזר הערבי

בשנים 01-13 – מנהל עמותת הספורט העממי בסחנין

בשנים 01-04 – יו”ר אגודת הסטודנטים במכללה האקדמית בחיפה

בשנים 02-06 – בתפקיד מנהל הפרויקטים במכון היהודי ערבי בבית ברל

בשנים 05-06 – עוזר יו”ר אגף הרווחה בהסתדרות , הרב דוד יפרח

בשנים 04-05 – תפקיד רמ”ח תרבות וחינוך בארגון הסטודנטים בישראל

בשנים 02-06 – עוזר יו”ר ארגון העצמאים בהסתדרות

בשנים 06-07 – רכז פרויקטים ומלגות במשרד המדע התרבות והספורט

בשנים 08-09 – מנהל שלוחת וינגיט במשגב

בשנים 10-13 – מנהל שלוחת רידמן, בצפון

בשנים 11-13 – מנהל מכללת משגב לספורט(מאושרת ע”י מנהל הספורט)

בשנת 2014 – עבדתי יועץ לתקשורת ותרגום למגזר הערבי במשרד להגנת הסביבה

משנת 2016 ועד היום – יועץ תקשורת , לשכת עורכי הדין בישראל

משנת 2018 – עוזר נשיא המכללה האקדמית הערבית בחיפה

תכונות ואופי: חרוץ, שאפתן, יוזם, משקיע, אמין, איש סוד .

ד”ר נחמן שי, חבר בכנסת ה-20 מטעם המחנה הציוני, מכהן כחבר כנסת מאז 2009. בכנסת ה-20 מכהן כחבר בוועדת החוץ והביטחון והוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי. עומד בראש השדולות הבאות: השדולה לקידום הדיפלומטיה הציבורית של ישראל, שדולת “כחול לבן”, השדולה לחיזוק העם היהודי, השדולה ליחסי ארה”ב – ישראל, השדולה ליחסי יהודים – ערבים בישראל והשדולה למען האזרחים הותיקים. נחמן יו”ר אגודת הידידות הפרלמנטרית ישראל – גרמניה, ישראל – טאיוואן ויו”ר משלחת הכנסת לאיגוד הבין – פרלמנטרי .

טרם בחירתו לכנסת, נחמן מילא תפקידים מגוונים בצה״ל, משרד החוץ, בעולם היהודי, בתקשורת ודיפלומטיה. ביניהם: מנכ”ל משרד המדע, התרבות וספורט, דובר צה”ל (בדרגת תת אלוף), יועץ תקשורת לשרי הביטחון משה ארנס ויצחק רבין ז”ל, מנכ”ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, יו”ר הדירקטוריון של חברת החדשות ערוץ 2, יו”ר רשות השידור וסגן נשיא בכיר של איחוד הקהילות היהודיות – פדרציות של צפון אמריקה (כיום ידוע בשם JFNA). נחמן כיהן כמזכיר עיתונות במשלחת ישראל באו”ם, יועץ התקשורת בשגרירות ישראל בוושינגטון, ועבד כעיתונאי בעיתונות הכתובה והאלקטרונית.

נחמן שי הוא בעל תואר בוגר במדע המדינה ובהיסטוריה ומוסמך בהצטיינות של האוניברסיטה העברית בתקשורת. הוא סיים לימודים מתקדמים במכון העיתונות העולמי בארה”ב ובבית הספר קנדי לממשל באוניברסיטת הארוורד. בשנת 2010 קיבל תואר דוקטור במדע המדינה ובתקשורת מאוניברסיטת בר-אילן. נושא עבודת הדוקטורט “דיפלומטיה ציבורית בעת לחימה בעצימות נמוכה, ישראל 2005-2000.” העבודה זכתה בפרס צ’צ’יק למחקר מטעם המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת תל אביב. בשנת 2013 הוא פרסם את הספר “מלחמדיה” העוסק בדיפלומטיה הציבורית החדשה ובמקומה בקרב על התודעה בין מדינות וארגוני טרור. הספר זכה בפרס “יצחק שדה” לספרות צבאית. בשנת 2016 כתב את הספר “חץ ברשת” העוסק בנקודת המפגש בין עולם המלחמות ועולם הדיפלומטיה. בשנת 2018 פרסם את הספר “Hearts and Minds – Israel and the Battle for Public Opinion”.

הרב ועורך הדין גלעד קריב, בן 45 מגבעתיים, מנכ”ל התנועה הרפורמית, נשוי לנועה, ואב לעמליה, אביגיל ועמוס.

גדלתי בתל אביב ואני בוגר תנועת הצופים. לאחר שנת שירות התגייסתי לחמש שנות שירות ביחידה 8200. סיימתי קורס קצינים בהצטיינות ושרתתי בצפון הארץ ובמפקדת היחידה בגלילות. לאחר שירותי הצבאי, ובמקביל ללימודי המשפטים ומחשבת ישראל, ייסדתי את פעילות הצעירים של התנועה הרפורמית בישראל. לאחר מכן ניהלתי במשך שמונה שנים את המרכז הרפורמי לדת ולמדינה – הזרוע הציבורית והמשפטית של התנועה הרפורמית, ובעשור האחרון אני משמש כמנכ”ל התנועה הרפורמית בישראל.

בשנת 2003 הוסמכתי לרבנות בבית המדרש לרבנים של התנועה הרפורמית בירושלים ואני בעל תואר שני במשפט ציבורי ותואר שני במדעי היהדות.

— במשך עשרים השנים האחרונות, ובמקביל לפעילותי הקהילתית, החינוכית והרבנית, נטלתי חלק במאבקים רבים למען חופש דת, צדק חברתי, ושלטון החוק. בשנת 2002 הייתי ממייסדיו של פורום הארגונים החברתיים למאבק בגזרות החברתיות, והשתתפתי במאבקים מרכזיים כדוגמת מחאת האימהות החד הוריות והמאבק בקיצוץ בקצבאות הרווחה. בנוסף הייתי ממייסדיו של פורום הארגונים לתקשורת חופשית – הקואליציה הראשונה שהתריעה על השחיקה בחופש העיתונות בישראל.

בשנים האחרונות, כאחד ממנהיגיה של היהדות הרפורמית בישראל, הייתי ממובילי המאבקים המרכזיים בתחום חופש הדת וחיזוק הדמוקרטיה, ובתוכם: קידום חופש בחירה בנישואין ובגירושין, המאבק נגד קווי המהדרין והדרת הנשים, הנחלת לימודי ליבה בכל מערכות החינוך הישראליות, השגת הכרה בכל זרמי היהדות, הרחבת תקופת “שעון הקיץ”, בלימת ההסתה הגזענית הנעשית בשם הדת, ביטול האפליה כלפי הקהילה הגאה, בלימת חקיקה המעניקה מונופול לרבנות בתחום הגיור, הנהגת תחבורה ציבורית בשבת, מניעת תהליכי הדתה בצה”ל ועוד.

בשנים האחרונות הובלתי יחד עם שותפים בארץ ובתפוצות את המאבק בהחלטת הממשלה להקפיא את מתווה הפשרה ההיסטורי בסוגיית התפילה בכותל המערבי. הקפאת המתווה והתנהלותה של הממשלה היוצאת הביאו לשבר חסר תקדים ביחסים עם יהדות התפוצות, וחלק ניכר מפעילותי מוקדש לריפוי השבר ולהשגת שינוי בהתנהלותה של ממשלת ישראל.

במהלך שנת 2018 הייתי מהפעילים האזרחיים הבולטים שנאבקו בחוק הלאום, הן בוועדת הכנסת שעסקה בחוק והן בארגון המחאה הציבורית נגד החוק. לאחר אישורו של החוק התייצבתי עם חברי לצד הנהגת הציבור הדרוזי במאבקה לתיקון החוק ולהכנסת ערך השוויון לחקיקת היסוד של מדינת ישראל.

ניצב בדימוס, עו”ד משה מזרחי (61), נולד בטבריה ב-1950, בבית החולים הסקוטי (היום המלון הסקוטי), ילד שביעי מבין שמונה ילדים. אביו, יעקב, נפטר כשמזרחי היה רק בן 7, והותיר אחריו את בלהה, אם לשמונה, שהגדול בהם בדיוק סיים את שירותו צבאי, והצעיר רק בן 3, אותם גידלה למופת בחדר אחד בשכונת “אחווה”, השכונה היהודית הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות טבריה. שורשיה של משפחת מזרחי נטועים עמוק בשורשיה ארץ ישראל, עד שבעה דורות, בטבריה ובירושלים. המשפחה גדלה וחונכה על ערכים של צניעות, מוסר ושירות בהגנת המולדת. משה למד בביה”ס היסודי ‘אליאנס’ ובביה”ס תיכון ‘הגליל’ בטבריה. בנערותו, היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד.

איש משפחה
מזרחי נשוי לשרית, אותה הכיר במהלך שרותם המשותף במשטרת ישראל. השניים נישאו ב- 1983 ולהם חמישה ילדים. מורן (26), שירתה כמ”כית חי”ר, והיום מתמחה בעריכת דין, התאומים עמית ודביר (25), שירתו ביחידת ‘עוקץ”. עמית לקראת סיום לימודי תואר משולב בחשבונאות ובמשפטים ,ודביר לקראת סיום לימודיו בהנדסת תוכנה, תאיר (13) וטוהר (5).

קריירה במשטרת ישראל
ב – 1979 במסגרת מדיניות חדשנית של המשטרה לטייב את עבודת החקירות בשטח, הוצע למזרחי לשמש כעוזר ראש אגף חקירות במרחב יפו דאז, ולאחר מכן, ראש מחלקת חקירות פשעים מרחבי. בתפקידים אלה מצא סיפוק רב בסוג העשייה הייחודי, דבר שהוביל אותו, למרות שלא התכוון לכך, לשירות ארוך בן 30 שנה, במהלכו מילא שורה ארוכה של תפקידים. בין אלה ניתן לציין: קצין אגף חקירות מרחב ירקון (1986 -1989), מפקד תחנת יפו (1991-1992), סגן מפקד מרחב איילון (1992), מפקד מרחב יהודה בשטחים (1993-1995).

בספטמבר 1995, מונה מזרחי, לתפקיד מפקד המכללה לקצינים בכירים של משטרת ישראל, ועסק בהכשרת עתודת הפיקוד הבכיר של המשטרה בשילוב לימודים אקדמאים, תפקיד אותו מילא עד 1997.

הקמת היאחב”ל
בשנת 1996 קיימה משטרת ישראל בראשותו של המפכ”ל אסף חפץ, תהליך הערכת מצב אסטרטגית לראשונה בתולדותיה. בין יתר הנושאים שהוחלט שעל המשטרה להיערך לקראתם, היו יישומו של השיטור הקהילתי והטמעתו בארגון והפרדת המודיעין מאגף החקירות והפיכתו לאגף עצמאי. צוות בראשותו של ניצב גנות, בחן ומצא שהפשע המאורגן יוצא ברית המועצות לשעבר, קנה לו אחיזה במדינת ישראל ורבים מבכיריו, בדרך לא דרך, מצאו מקלט על ידי קבלת אזרחות ודרכון ישראלים. הצוות הגדיר את התופעה כאיום אסטרטגי על החברה הישראלית וסבר שעל המשטרה להיערך אליו. באותה עת, ביקש המפכ”ל חפץ, ממזרחי, לקבל עליו את הובלת ארגון יחידה שיועדה לטיפול בתופעה ובפשיעה החמורה הבינלאומית. לאחר התחבטות, שעיקרה היה המעבר חזרה לאגף החקירות, נענה מזרחי לבקשת המפכ”ל. בהיעדר משאבים להקמת יחידה חדשה קיבל לידיו בפברואר 1997 את היחידה הארצית לחקירות פשעים (יאח”פ), שלימים הפכה ליאחב”ל.

מזרחי הוביל את היחידה לשינוי ארגוני מהפכני והפך אותה מיחידת חקירות ליחידת חשיפה, כך שתתאים לייעודה החדש. הוא יצר מבנה דו זרועי שהיה חדשני ותקדימי במשטרת ישראל, ולימים אומץ ביחידות עילית ארציות אחרות. מזרחי הוא אשר העניק ליחידה את שמה החדש: “יחידה הארצית לחשיפת פשיעה חמורה ובינלאומית (יאחב”ל)”.

מלחמה בשחיתות
במהלך פיקודו על היחידה נוהלו מספר רב של חקירות יזומות בתחום הפשע המאורגן, יוצא חבר ברית המועצות (חב”מ). פרשת גרגורי לרנר, ליאוניד וולף, שרון, בן-גל, גוסינסקי , נמרודי – בעלי ‘מעריב’ דאז, פרשת דוד אפל שהתפתחה לימים וכונתה “פרשת האי היווני “, פרשת צ’רנוי , גד זאבי רבות אחרות. בתקופת כהונתו הוביל את הטיפול בחבורת עוזי משולם האלימה. משולם וחבורתו נעלמו ממפת הפשיעה.

מזרחי הוביל את החקירות כנגד אביגדור ליברמן, כשזה כיהן כמנכ”ל משרד ראש הממשלה, ולאחריה חקירה אחרת בהיותו אזרח פרטי, זמן קצר לפני שנבחר לכנסת. בעת שזו האחרונה התנהלה כחקירה סמויה, נפתח כנגד ליברמן תיק על איומים, העלבת עובד ציבור והוצאת לשון הרע כנגד מזרחי. למרות כתב האישום שהוגש נגדו בידי היועמ”ש לממשלה, סירבה ועדת הכנסת להסיר את חסינותו.

ראש אגף חקירות
ב -1.1.2001 מונה מזרחי לתפקיד ראש אגף החקירות של משטרת ישראל. רבים מזהים את כהונתו בתפקיד זה, כמי שתחת פיקוחו נוהלו חקירות ופרשות ציבוריות שטופלו בעיקר ביאח”ה וביאחב”ל, אך לצד האחריות הפיקודית, התאפיינה תקופת כהונה זאת בניהול תקציב והובלת מערכים ארגוניים, מערכות טכנולוגיות, ומערכות מחשוב גדולות. כמו כן, פיקד על מערך של כ – 6000 איש שכלל מאות חוקרים, את אנשי המחלקה לזיהוי פלילי ואת אנשי המטה. מזרחי כיהן בתפקיד ראש אח”ק במשך ארבע שנים מלאות, יותר מכל ניצב אחר בתפקיד זה.

תנועת עבודה עכשיו
בחודש ינואר 2011 הודיע יו”ר מפלגת העבודה אהוד ברק על התפטרותו ממפלגת העבודה ועל הקמת מפלגה חדשה – מפלגת העצמאות. ביומיים שלאחר הודעת ההתפטרות הקים יזם ההיי טק, אראל מרגלית, יחד עם משה מזרחי ועם קבוצת שותפים בולטים בחברה האזרחית ואנשי עסקים נוספים את תנועת “עבודה עכשיו”, הפועלת להתחדשות מפלגת העבודה. התנועה פתחה במסע ציבורי שקרא לציבור להתפקד למפלגת העבודה, במטרה לחדש את מוסדותיה, לעדכן את רעיונותיה ולהביא לתוכה אישים מרכזיים שישתלבו בהנהגתה ויהיו בין נבחרי הציבור שלה. בינואר 2012, הודיע מזרחי כי בכוונתו להתמודד על מקום לרשימת העבודה לכנסת ונבחר למקום ה-15.

פרופסור לפילוסופיה של החינוך, עמית מחקר בכיר באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

פרופסור יוסי יונה יליד קריית אתא. סיים את לימודי התואר הראשון שלו באוניברסיטת חיפה. עשה את לימודי הדוקטורט שלו במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת פנסילבניה, ארה”ב. יונה הוא חבר סגל באוניברסיטת בן גוריון בנגב, המחלקה לחינוך. מחקריו האקדמיים עוסקים בפילוסופיה פוליטית ובהיבטים שונים של החברה הישראלית: רב-תרבותיות, שוויון הזדמנויות בחינוך, חברה וכלכלה. בשנים 1992-3 שימש כחבר ב”וועדה המיוחדת לפיתוח חברתי” שפעלה במשרד ראש הממשלה יצחק רבין. במסגרת פעילות זו היה חבר בצוות שניסח את ההמלצות לשיפור מערכת החינוך. בין השנים 1999-2012 שימש כעמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים. במסגרת פעילות זו ניהל קבוצות מחקר שונות שמחקריהן ראו אור בהוצאת המכון. הוא נמנה על ראשי יוזמת ז’נבה וישראל יוזמת. יונה חבר הנהלה במרכז “אדווה”, מכון לחקר השוויון בחברה הישראלית. בקיץ 2011 עמד בראש הוועדה שייעצה לתנועות המחאה החברתית. ערך, יחד עם פרופסור אביה ספיבק, את עבודת הוועדה, “אפשר גם אחרת: מתווה לכינונה של חברה מתוקנת”. ספרו “סדקים בחומה: שובם של הברונים השודדים והמחאה החברתית” רואה אור בימים אלה בהוצאת כתר

שאדי קבלאן מועמד לשיריון השמור לנציג העדה הדרוזית ברשימת מפלגת “העבודה” לכנסת.

כיום משמש כיו”ר המשמרת הצעירה של הדרוזים והצ’רקסים זו קדנציה שלישית ברצף, כיועץ לענייני דרוזים של יו”ר המפלגה אבי גבאי וכיועץ הפלמנטרי והעוזר הפוליטי של חבר הכנסת משה מזרחי, ששימש בעבר כראש אגף החקירות והמודיעין של משטרת ישראל. סוציאל-דמוקרט וחבר ההסתדרות.

קבלאן, ממובילי המחאה למען שיוויון וקידום החברה הדרוזית: “אני מאמין בברית חיים כמציאות יום יומית ולא כסיסמא פוליטית, יש לנו את המחויבות לדאוג לכל האזרחית ללא הבדל דת, גזע ומין ואני אעשה הכל על מנת לפעול לקירוב אמיתי וכן”

קבלאן, בן 35, נשוי ואב לשניים (3 ו-6). את שירותו הצבאי עשה כלוחם ביחידה לפשיעה חמורה במשמר הגבול. תואר ראשון במדעי המדינה ובניהול.

כילד שחונך לעשייה חברתית הפך בגיל צעיר לפעיל חברתי ופוליטי. בגיל בו ילדים משחקים בכדורגל הוא החל את פעילויות במפלגה העבודה, ותלה שלטים עוד בקמפיינים של יצחק רבין ושמעון פרס ז”ל. היה חניך בתנועת הנוער העובד והלומד, ומדריך בצופים הדרוזים.

כפעיל למען העדה הדרוזית היה ממובילי ההפגנות ב-2017 לכינון ברית חיים. שותף במחאה נגד חוק הלאום. יחד עם צעירים דרוזים הקים פרויקטים משותפים עם רשות שמורות הטבע והגנים. יחד עם קק”ל בנה פעילויות חברתיות רבות בקהילה ובבתי הספר. מזה שנים פועל לחיזוק עמותות בעדה הדרוזית.

גיל ביילין (נולד ב-11 באוגוסט 1972) הוא פוליטיקאי ויזם חברתי, מתמודד לרשימת מפלגת העבודה בכנסת העשרים ואחת. נשוי לזיו ביילין עיתונאית, סופרת ועורכת דין ואב ל 2 בנות.

ביילין נולד בתל אביב להלנה ויוסי ביילין. ביילין נהג בילדותו להתלוות לשמעון פרס בביקוריו השונים ברחבי הארץ בתקופת הבחירות של שנת 1981. בבחירות 84′ הצטרף לנוער העבודה והחל את פעילותו, תוך שב-1989 הוא מתמנה ליו”ר נוער העבודה הארצי, תפקיד בו החזיק עד 1990, אז החל את שירותו הצבאי כחוקר תאונות דרכים במשטרה הצבאית. לאחר תום שירותו הצבאי ב-1993, החל בלימודי תואר ראשון ושני במדעי המדינה, תזה לקראת דוקטורט במדעי המדינה עם התמחות בתקשורת פוליטית באוניברסיטת תל אביב, תוך שבמקביל נבחר למספר תפקידים באגודת הסטודנטים באוניברסיטת ת”א, בהם ראש מחלקה ודובר האגודה.

ב-1995 נבחר לנציג היחיד מטעם מדינת ישראל במסגרת אירועי ציון שנת ה-50 לייסוד המדינות המאוחדות במסגרת ועידת הנהגה צעירה עולמית.

ב-1996 החל את עבודתו ככתב חדשות ב”חדשות מקומיות” בחברת הכבלים ערוצי זהב עם רוני יובל וגדעון לוי, ובנוסף הגיש ברדיו ללא הפסקה את התוכנית שנקראה “מכניס לראשון עם גיל ביילין”.

ב-1997 החל את עבודתו כתחקירן בתוכנית הבוקר של ערוץ 2. בהמשך מונה לעורך הראשי של רצועות הבוקר והאקטואליה בערוץ עד לשנת 2003. בין השנים 2003-2005 שימש כעורך המהדורה המרכזית של חדשות עשר.

ב-2007 הקים עם אחיו אורי את משרד הפרסום “הביילינים”.^[1]

ב-2012 היה ברשימת “ארבעים הצעירים המבטיחים” של מגזין TheMarker.

ב-2016 עזב את משרד הפרסום והקים את ארגון ״120- הארגון לבטחון בכבישים״, אשר קיבלה ב-2017 אישור פדגוגי ממשרד החינוך ומהרל”ב להרציה ולבניית תוכניות לימודים למוסדות החינוך. הארגון פועל בהרצאות וסדנאות שונות, בעיקר עם שכבות שנמצאות בסיכון גבוה למעורבות בתאונות, מפגשי בטיחות לנהגים חדשים ולנהגים צעירים במסגרות שונות בהן חברות ציבוריות. בנוסף, הארגון מעביר אימוני נהיגה מתקדמת לכוחות הבטחון בהן צה”ל, משטרת ישראל, מד״א, כיבוי אש והכוחות המיוחדים של היס”מ. ב-2016 קיבל את פרס קרן יושב ראש הכנסת לאיכות החיים על “פעילותו הברוכה במאבק בקטל בדרכים ובתאונות עבודה”.^[2]

ביילין מתמודד לפריימריז של מפלגת העבודה ברשימתה לכנסת ה-21.

ויקיפדיה

אתר אישי

קול הדרוזים והמיעוטים בעבודה

שמי ד”ר אמיר ח’ניפס, בן 43, יליד שפרעם, נכד לחבר הכנסת הדרוזי הראשון ואדריכל “ברית הדמים” שייח’ סאלח ח’ניפס ז”ל. שירתי בצנחנים ועם שחרורי השלמתי תואר ראשון ושני באוניברסיטת חיפה, תואר שני נוסף ודוקטורט מאוניברסיטת לונדון ופוסט-דוקטורט מאוניברסיטת ג’ורג’טאון בארה”ב.

פעילותי הציבורית והאקדמית:

יו”ר המרכז הישראלי-דרוזי בכרמל, יו”ר פורום “דרוזים לתיקון חוק הלאום”, מרצה למדעי המדינה ויחסים בינלאומיים.

דרכי במפלגת העבודה:

מילאתי תפקידים רבים ביניהם: ראש תא הסטודנטים של מפלגת העבודה באוניברסיטת חיפה, מזכיר המשמרת הצעירה במחוז הדרוזי, יועץ פרלמנטרי ליו”ר ועדת הכנסת ח”כ יוסי כץ וראש תחום המיעוטים במטה הבחירות ליו”ר המפלגה עמרם מצנע.

פעילותי בזירה הבינלאומית:

שמשתי כראש תא הסטודנטים הישראלי באוניברסיטת לונדון בתקופת לימודיי, במהלך עבודתי בשגרירות ישראל בלונדון מילאתי תפקידים בתחום יחסי ציבור ודוברות. כיום אני ממשיך במרץ בפעילות הסברתית בקמפוסים ובמוסדות שונים באירופה וארה”ב נגד תנועת BDS ובעד דמותה הדמוקרטית והשוויונית של מדינת ישראל.

אני מאמין:

קידום הפריפריה ויישובי הכרמל והגליל הכרחי לחיזוק חוסנה החברתי והכלכלי של מדינת ישראל. בכך יחוזק גם הקשר המיוחד עם העדה הדרוזית ונשלב בצורה נאותה יותר ציבורים מהמיעוטים בארצנו.

אני מתחייב:

להילחם על ערכיה הדמוקרטיים והשוויוניים של מפלגת העבודה, להביא לכנסת רוח חדשה ולפעול למען חיזוק הקשר והשותפות האמתית עם הדור הצעיר בפריפריה.

אתר אישי

מי אני?

אמא יחידנית לארבעה פעילים חברתיים, נולדתי וגדלתי באבן יהודה, בוגרת כפר הנוער הדסים בשרון, הגעתי לדרום בעקבות השרות הצבאי בקמ”ג, לאחריו עבדתי בועדה לאנרגיה אטומית, בחברת התקשורת אינטרטל רמת גן.

בדרום הייתי חלק מצוות משרד הפרסום קווים מערכות תקשורת ופרסום בבאר-שבע וחלק מצוות עיתון כל בי בבאר שבע, מתגוררת במיתר 23 שנים ובה הייתי פעילה בפעילויות קהילתיות וועדי הורים.

למדתי אמנות והוראת האמנות במדרשה למורים לאמנות בבית ברל ותואר שני בתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב.

את דרכי החינוכית התחלתי בבי”ס יסודי גבים בבאר-שבע ותוך זמן קצר נקראתי להקים את המגמה לאמנות במקיף רבין והגשתי לבגרות באמנות בחלק העיוני והמעשי, במסגרת כך כתבתי חוברות הנחייה והתוותי כיוון של תפיסת המרחב הלימודי כשיטה דידקטית.

הקמתי את המגמה לאמנות במקיף טוביהו תחת ניהולו של אלי גולן שכיום משמש מנהל מרכז מורים תוך הגשה לבגרות בתולדות האמנות, אמנות ועיצוב.

תוך כדי שמשתי בוחנת באמנות ובעיצוב במשרד החינוך.

במהלך שנות ההוראה שימשתי מדריכה מחוזית לשילוב המחשב בהוראת האמנות, הנחתי מגזרים רבים בחינוך לאמנות ועיצוב מרחבי למידה כערך מתודי, שימשתי כמעצבת מרחבי למידה במרכז פסג”ה ניסויי באר שבע תחת ניהולה של חיה אבני והייתי חלק בלתי נפרד מהצוות.

במהלך עבודתי כמעצבת בפסג”ה עבדתי עם צוותי הוראה מגוונים לרבות סגלי הנהלה, הייתי מעורבת פעילה בניסוח ועיצוב תמונות עתיד שהן עיצוב החזון בנקודות אחיזה אופרטיביות, ובניתי פורמט מוצלח של שלל גני הילדים בעיר שזכה להצלחה מרובה באיגום משאבים של מרכז פסג”ה ניסויי באר-שבע, משרד החינוך ועיריית באר שבע ומועתק בכל המדינה, עד כדי כך שרוביק דנילוביץ, גבי אשכנזי ונפתלי בנט גזרו עליו סרט.

משמשת כמרצה לאמנות בקורס מדריכי טיולים במכללת אתגר בבא-שבע.

בעלת תעודת מדריך טיולים בחו”ל בהתמחות איטליה ומרוקו.

מלווה מיזם תיירותי אמנותי גדול עם היזם מנחם עוז (צלם האופנה הידוע) בים המלח העוסק בגיוס משאבים מגופים גדולים באזור ומשרדי ממשלה.

משמשת רכזת שטח מחוז דרום במפלגת העבודה ופעילה אקטיביסטית מאד בנושא.

בנוסף הייתי בין יוזמי מחאת דור שני שואה ב 2014 שעסק בתעוד של מאות ניצולים, ציטוטם והזנחתם, כמו כן שותפה ליוזמה וארגון מיזמים חברתיים שעניינם תמיכה בקהילה, רווחת הפרט ועוד.

משמשת כאחראית על הפרסום והתוכן של מועמדים פוליטיים.

תמיד הצבעתי מפלגת העבודה כפי שהצביעו תמיד הוריי, לאחר פעילות קצרה מאד וכדרכי אינטנסיבית ביש עתיד, הבנתי שחייבים לחזק את מפלגת העבודה כדי להחזיר אליה את כל הקולות שחונים שם, חזרתי הביתה מתוך הבנה שזה אינטרס לאומי.

“אני לא מחפש, אני מוצא” אמר פיקאסו ואני מאמצת כדרך חיים.

מתחייבים לשינוי בישראל!

הצטרפו אלינו

התוכנית שלנו

ביחד נהפוך את ישראל למדינה ללא שחיתות

ישראל מנצחת

בריאות לישראל

ההבטחות המרכזיות שלנו

הנבחרת שלנו

אבי גבאי

טל רוסו

איציק שמולי

סתיו שפיר

שלי יחימוביץ‘

עמיר פרץ

מרב מיכאלי

עמר בר-לב

רויטל סוויד

ערן חרמוני

יאיא פינק

מיכל בירן

גברי ברגיל

איתן כבל

סאלח סעד

אמילי מואטי

לאה פדידה

הנריקה צימרמן

מיכל צ’רנוביצקי

לילי בן עמי

ח’לאילה אחסאן

נחמן שי

גלעד קריב

משה מזרחי

ישראל זיו

יוסי יונה

שאדי קבלאן

אליס גולדמן

תומר פינס

רן שוסטרמן

גיל ביילין

אלהאם חאזן

אילן לדרר

אמיר ח’ניפס

אורית בראון אגמי

אמנון זילברמן

פרחאן אבו ריאש

שרה אברהמי סולומון

חוזרים לדרך. חוזרים לעבודה!

חוזרים לדרך. חוזרים לעבודה. תראו איך

האירועים שלנו

אבי גבאי

צרו קשר

אבי גבאי

טל רוסו

איציק שמולי

סתיו שפיר

שלי יחימוביץ‘

עמיר פרץ

מרב מיכאלי

עמר בר-לב

רויטל סוויד

ערן חרמוני

יאיא פינק

מיכל בירן

גברי ברגיל

איתן כבל

סאלח סעד

אמילי מואטי

לאה פדידה

הנריקה צימרמן

מיכל צ’רנוביצקי

לילי בן עמי

ח’לאילה אחסאן

נחמן שי

גלעד קריב

משה מזרחי

ישראל זיו

יוסי יונה

שאדי קבלאן

אליס גולדמן

תומר פינס