מפלגת העבודה

שמעון פרס ראש הממשלה השמיני

שמעון פרס נולד בוישנבה שבפולין (היום בבלארוס) בשנת 1923 ועלה לישראל בגיל 11. כמי שהתחנך על ערכי תנועת "הנוער העובד", התחנך פרס בכפר הנוער החקלאי בן-שמן, בו הצטרף לגרעין המייסד של קיבוץ אלומות, בו עבד בין השאר כרפתן ורועה צאן. בשנים אלו נשא לאשה את סוניה לבית גלמן.
בשנת 1947, לבקשת דוד בן גוריון, התגייס פרס ל"הגנה" והיה מופקד על תחומי כוח האדם ורכישת נשק. הוא נשא בתפקיד זה גם במהלך התקופה הראשונה של מלחמת העצמאות ולאחריה שירת כממונה על שירותי הים בצה"ל.
בשנת 1949 מונה פרס לעמוד בראש משלחת משרד הביטחון בארה"ב. במהלך שהותו בארה"ב השתתף בלימודי ערב באוניברסיטת "ניו סקול" בניו יורק.

לאחר שובו לישראל, בגיל 29, מונה לתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון – המנכ"ל הצעיר ביותר שהיה אי פעם למשרד ממשלתי בישראל. במסגרת תפקידו זה מילא מר פרס תפקיד משמעותי ביותר בפיתוח והקמת התעשיות הביטחוניות של ישראל והתעשייה האווירית, ובקידום הקשרים הביטחוניים עם צרפת. מאוחר יותר מונה פרס על ידי ראש הממשלה בן גוריון לאחראי על הקמת הקריה למחקר גרעיני בדימונה.
בשנת 1959 נבחר שמעון פרס לכנסת הרביעית ושימש כסגן שר הביטחון תחת ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון. בשנת 1965 עם הקמת רפ"י, פרש פרס מתפקידו הממלכתי. ב – 1969 מונה לתפקיד שר הקליטה ובשנת 1970 כיהן כשר התחבורה והתקשורת.
בשנת 1974 מונה פרס לשר הביטחון בממשלתו של יצחק רבין והחזיק במשרה זו עד לשנת 1977. בשנים אלו עסק בשיקום הצבא ומערכת הביטחון לאחר כשלי מלחמת יום הכיפורים.
לאחר התפטרותו של יצחק רבין מראשות הממשלה בשנת 1977 ועליית הליכוד לשלטון, כיהן פרס כיו"ר "המערך" ושימש כראש האופוזיציה. בשנת 1984 הוקמה ממשלת האחדות של הליכוד והמערך, בה כיהן פרס ברוטציה, לצד יצחק שמיר, כראש ממשלה (בשנים 1984-1986) וכשר חוץ (בשנים 1986-1988). בשנים אלו היה פרס אחראי כראש ממשלה על התכנית הכלכלית לייצוב המשק, אשר בלמה את האינפלציה במשק הישראלי. בשנים 1988-1990 כיהן פרס כסגן ראש הממשלה ושר האוצר בממשלת אחדות עם הליכוד, ועם פרישת "המערך" מהקואליציה ב- 1990, שימש כראש האופוזיציה.
בשנת 1992, בעקבות ניצחון מפלגת "העבודה" בראשות יצחק רבין, כיהן שמעון פרס כשר החוץ, ובמסגרת זו יזם את תחילת שיחות השלום בין ישראל לאש"ף. המשא ומתן שניהלו נציגיו עם נציגי אש"ף, הוביל להסכמי אוסלו אשר שיאם היה בטקס החתימה על הצהרת העקרונות בבית הלבן ב- 13 בספטמבר 1993. הצהרת העקרונות נחתמה על ידי שמעון פרס ואבו מאזן (מחמוד עבאס), בנוכחות ראש הממשלה רבין, יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת ונשיא ארה"ב ביל קלינטון.
בשנת 1994 זכו שמעון פרס, יצחק רבין ויאסר ערפאת בפרס נובל לשלום.
שמעון פרס היה גם שותף במשא ומתן לשלום בין ישראל לירדן, אשר החל בעקבות החתימה על הסכמי אוסלו והסתיים בחתימה על הסכם השלום באוקטובר 1994.

בעקבות רצח ראש הממשלה יצחק רבין בנובמבר 1995, מונה פרס לתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון עד לבחירות שהתקיימו ב-1996. בעקבות ההפסד בבחירות אלו, הפנה פרס את מאמציו לייסוד מרכז פרס לשלום – ארגון עצמאי, לא ממשלתי ולא מפלגתי, לקידום חזונו לדיאלוג ושיתוף פעולה אזורי בין ישראל לשכנותיה הערביות, באמצעות פרויקטים בוני-שלום המתמקדים באינטרסים חברתיים וכלכליים משותפים.
ביולי 1999 מונה שמעון פרס לתפקיד השר לשיתוף פעולה אזורי בממשלתו של אהוד ברק. בשנת 2001 שב פרס לעמדת שר החוץ, הפעם בממשלת האחדות לצד ראש הממשלה אריאל שרון. הוא שימש בתפקיד זה עד לנובמבר 2002.
ביוני 2003 נבחר פרס מחדש לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה, וכיהן כראש האופוזיציה. בינואר 2005, לקראת תכנית ההתנתקות מעזה, שבה מפלגת העבודה לממשלת האחדות של שרון, ושמעון פרס מונה למשנה לראש הממשלה והממונה על פיתוח הגליל והנגב. בנובמבר 2005 עזב פרס את מפלגת העבודה והצטרף למפלגה החדשה שייסד שרון, "קדימה".
למן ניצחונה של קדימה בבחירות 2006 מכהן פרס כמשנה לראש הממשלה, בנוסף לתפקידו כשר לענייני פיתוח הגליל והנגב.

ביוני 2007 בחרה הכנסת בשמעון פרס כנשיאה התשיעי של מדינת ישראל.
שמעון פרס חיבר למעלה מעשרה ספרים ופרסם מספר עצום של מאמרים. פועלו לאורך השנים, כמו גם המעמד והמוניטין שצבר, הקנו לו הכרה והערכה ברחבי העולם.
שמעון פרס נשוי לסוניה, ולהם שלושה ילדים, שמונה נכדים ונינה אחת.