מפלגת העבודה

לוי אשכול ראש הממשלה השלישי

אשכול (שקולניק), לוי (1895–1969)
מדינאי, מנהיג מפא"י ומפלגת העבודה, חבר הכנסת, שר וראש ממשלה בשנים 1969-1963. נולד באוקראינה. בזמן לימודיו בגימנסיה הצטרף ל"צעירי ציון". עלה ארצה ב-1913 ועבד כפועל ושומר.
היה ממייסדי דגניה ב', ובשנים 1918–1920 שירת בגדוד העברי. יזם וניהל מוסדות וחברות במסגרת ההסתדרות הכללית והיה מנהלה של "מקורות" בשנים 1937–1951. היה מיוזמי ה"העברה" – פעילות להוצאת נכסי יהודים מגרמניה הנאצית, וחבר במפקדה הארצית של "ההגנה". בשנים 1944–1948 כיהן כמזכיר מועצת הפועלים בתל-אביב.
היה חבר בהנהלת הסוכנות היהודית, גזבר שלה בשנים 1949–1951 וראש מחלקת ההתיישבות בשנים 1948–1963. בזמן מלחמת העצמאות כיהן כמנכ"ל משרד הביטחון תחת דוד בן-גוריון, ובתפקידו זה ארגן את המשרד ועודד את פיתוח התעשיות הביטחוניות בישראל.

היה חבר הכנסת מ-1951 ועד מותו. כיהן כשר החקלאות והפיתוח בשנים 1951–1952 וכשר האוצר בשנים 1952–1963, והשפיע השפעה ניכרת על התפתחות הכלכלה בישראל. בתקופה זו ראה בן-גוריון באשכול את יורשו הטבעי, ובשנת 1963, לאחר שבן-גוריון הגיש את התפטרותו, הוא אכן נבחר בהסכמה כללית לראשות הממשלה. אולם זמן קצר לאחר מכן התייצב בן-גוריון נגדו והאשים אותו בטיפול כושל בענייני המדינה בכלל ופרשת לבון בפרט.
אשכול נחשב לאיש של פשרה, ותכונה זו באה לידי ביטוי בפעילותו: בשנת 1964 אישר אשכול את העלאת עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי לישראל – צעד של פיוס עם תנועת החרות ועם מנחם בגין, שעמד בראשה. פעולות נוספות שלו: שיפור קשרי הרכש עם ארצות-הברית וביטול הממשל הצבאי בארץ.
בשנים 1963–1967 כיהן אשכול גם כשר הביטחון, אך בלחץ דעת הקהל העביר את התפקיד למשה דיין ערב מלחמת ששת-הימים. ביוני 1967 הורחבה ממשלתו לממשלת ליכוד לאומית, וממשלה זו הוסיפה לכהן אחרי מותו בפברואר 1969.