דניאל בן סימון נולד ב-29 באפריל 1954 בעיר מקנס שבמרוקו. בשנת 1967 עברה משפחתו לעיר קזבלנקה והוא נשלח ללמוד בפנימייה שהייתה שלוחה של בית הספר הצרפתי "אקול נורמל סופרייר". בקיץ 1969 עלה לבדו לישראל ונתקל בקשיי קליטה עליהם הוא מרבה לספר.
התגייס לצה"ל ונשלח לשרת בחטיבת גולני. לאחר שהשתחרר החל ללמוד באוניברסיטת חיפה בחוג למדע המדינה וסוציולוגיה. במהלך לימודיו החל לראשונה לעסוק בפעילות ציבורית כשנבחר לשמש יושב ראש אגודת הסטודנטים. בתקופה זו אף שימש עוזר ההוראה של פרופסור סמי סמוחה. בראשית שנות השמונים היה חבר בתנועת צל"ש, שבראשה עמדה ויקי שירן.

סיור במפעל מוטורולה בערד, 31.1.10

ב-1981 למד לתואר שני בעיתונות באוניברסיטת בוסטון. כעבור שלוש שנים חזר לישראל, הצטרף לעיתון "דבר" ועבד בו עד לסגירתו ב-1996. בן סימון שימש ב"דבר" ככתב מדיני ופרלמנטרי, ובעל טור.
בבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה היו, לדבריו, נקודת ציון עבורו. באותה עת כתב את ספרו הראשון "ארץ אחרת: ניצחון השוליים: איך קרס השמאל ועלה הימין". הספר מגולל סיפור מסע ברחבי ישראל שמנסה להסביר דרך סיפוריהם של אנשים עימם בן סימון נפגש ברחבי ישראל, את הנסיבות שהובילו לנפילתו של שמעון פרס והמערך במערכת הבחירות ולעלייתו של הליכוד בראשות בנימין נתניהו לשלטון. שלמה בן עמי התבטא בספר "מקום תחת השמש" כי זהו הספר הטוב ביותר שנכתב על הפוליטיקה הישראלית.
אחרי הבחירות וסגירת העיתון "דבר" החל לעבוד בעיתון "הארץ". בשנים אלה כתב שני ספרים נוספים: "קסם על שפתי מלך: ישראל ערב בחירות 99", שיצא לאור ב-1999 ובו נוקט בן סימון בדרך נרטיבית זהה לספרו "ארץ אחרת" בתארו את הגורמים שהביאו לנפילתו של בנימין נתניהו והליכוד מהשלטון ולעלייתו של אהוד ברק וישראל אחת, וכן את הספר "עסקה אפלה בדרום", שיצא לאור ב-2002, ובו מתוארת דרך התנהלות הממשלה הכושלת, לדבריו, שהתבטאה בהזנחת הנגב.
בטלוויזיה היה חבר צוות בתוכנית "הטור השבועי" בערוץ 33 והנחה את תוכניות הראיונות "היו ימים" בערוץ הכנסת.
ב-2007 יצא לאור ספרו "נשיכה צרפתית: סיפורה של חרדה יהודית". ספר זה עוסק בגל האנטישמיות הגואה בצרפת בפתח המאה ה-21 וברגשות החרדה שהדבר מעורר בקרבם של יהודי צרפת שראו עד עתה בארץ זו את מכורתם, ועתה הם חשים כי הקרקע נשמטת מתחת לרגליהם.
ב-11 ביוני 2008 הצטרף למפלגת העבודה ופרש מעיתון "הארץ". בפריימריז של המפלגה, אשר נערכו בדצמבר 2008, מוקם בן סימון במקום ה-11 ברשימת "העבודה" לכנסת ה-18 והיה למתמודד שאינו חבר-כנסת מכהן, אשר הוצב במקום הגבוה ביותר ברשימה. לאחר הבחירות מונה ליושב ראש סיעת העבודה בכנסת, תפקיד שממנו התפטר באוקטובר 2009.
עוד קודם להיותו חבר הכנסת, עסק בן סימון בקידום נושאים חברתיים-כלליים ובייצוג מיעוטים בתקשורת. בין היתר הוא כיהן כחבר הנהלה בארגון "אג'נדה". חתן פרס ע"ש בוריס סמולר של ארגון "הג'וינט", חתן "פרס סוקולוב" לתקשורת וחתן "פרס לעיתונות" מאת ארגון "בני ברית".
לבן סימון שלושה ילדים מנישואיו הראשונים ובן אחד מבת זוגו הנוכחית.

מפגש חברים בסניף רעננה

פעילות ציבורית
שנת 1984, שבתי לארץ עם תואר שני בעיתונות ושתי תעודות לידה של שניי ילדיי הראשונים שנולדו במהלך לימודי בבוסטון. באותה שנה, בגיל 30, השתלבתי לראשונה בעיתונות. אחרי עשר שנים נפלאות בעיתון "דבר" שבסופן נסגר, עברתי לכתוב בעיתון "הארץ". כיום, כעבור 10 שנים נוספות שבמהלכן התמקדתי בישובי הפריפריה הישראלית, הודעתי לעיתון על כוונתי לעזוב לטובת הפוליטיקה.
כחלק מניסיונותי לפענח את החברה הישראלית, חיברתי שלושה ספרים שנוגעים כולם לממשק בין חברה ופוליטיקה:
ב- 1997, כתבתי את הספר "ארץ אחרת" בו תיארתי את ניצחון השולים: איך קרס השמאל ועלה הימין
ב- 1999 , כהמשך לספר "ארץ אחרת" , כתבתי את הספר "קסם על שפתי מלך"- הספר מתאר את נסיקתו ונפילתו של בנימין נתניהו.
ב- 2002, כתבתי את הספר "עסקה אפלה בדרום"- בו תיארתי את מדיניותה הכושלת של הממשלה ביחס לישובי הפריפריה בנגב. ב- 2007, כתבתי את הספר "נשיכה צרפתית" על החרדה שפקדה את יהודי צרפת בין השנים 2000 ו- 2005. כמו כן הייתי מעורב בעשיית שני סרטים דוקומנטרים שנשענו על ספריי "ארץ אחרת" ו"עסקה אפלה בדרום."
לאחר מכן ניתן להוסיף כי בבחירות האחרונות הצטרף למפלגת העבודה. עם היבחרו לכנסת היה חבר בוועדת הכנסת, החינוך והכספים. מונה ליו"ר סיעת העבודה , בתפקיד זה כיהן כחצי שנה עד להתפטרותו בשל הקיפאון המדיני ושותפותה של מפלגת העבודה בקואליציה.
כיום חבר בוועדת הכנסת ובוועדת העליה והקליטה שבראשה אמור היה לעמוד, אך התפקיד נשלל ממנו בשל אי נאמנותו האידיאולוגית לקואליציה.
הוא יושב ראש אגודת הידידות הפרלמנטרית ישראל - צרפת וכן חבר כנסת פעיל בשדולה המוניציפאלית ובשדולה למען קידום הפריפריה , יוזם ומקיים יום העוני בכנסת שנה שנייה ברציפות.
לגבי הצעת חוק מרכזית - העלה את הצעת החוק הדורשת צינון של ראשי ממשלה כשלוש שנים לאחר סיום תפקידם מעשייה בשוק הפרטי. הצעת חוק זו נדחתה בוועדת שרים לענייני חקיקה.