מחנה תומכי תהליך השלום, שליווה בתקווה את ההתקדמות בשיחות, נחרד מעוצמת המתקפה של מתנגדי ההסכמים והחליט לתת ביטוי לתמיכה הציבורית הרחבה למהלכי הממשלה.
עצרת שאורגנה ב-4 בנובמבר 1995 סחפה המונים אל כיכר מלכי ישראל בתל אביב. המפגינים הביעו את תמיכתם בהסכמים ובמנהיגותו של רבין. אף שרבין עצמו לא התלהב תחילה מרעיון עצרת התמיכה, הוא נעתר להזמנת המארגנים והסכים לשאת דברים מעל במת העצרת. נוכח ההמונים המריעים חש לרגע כי ציבור תומכיו גדול ורב.
עם סיום העצרת, כשהוא מלווה בקריאות עידוד מן הקהל, ירד יצחק רבין מן הבמה ופנה אל אזור החנייה. בדרכו אל מכוניתו, ירה בגבו רוצח יהודי שלושה כדורים. פצוע קשה הובהל רבין לבית החולים איכילוב, ושם מת מפצעיו בשעה 23:14, לאחר שכל מאמצי הרופאים להצילו לא הועילו.
עם מותו של יצחק רבין יצא מנהל לשכתו, איתן הבר, אל הקהל הרב והעיתונאים שצבאו על פתח בית החולים, ושם מסר את ההודעה הקצרה והמצמררת:
"ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק על מותו של יצחק רבין, שנרצח בידי מתנקש הערב, בתל אביב. יהי זכרו ברוך."
בחוק יום הזיכרון ליצחק רבין התשנ"ז-1997 נקבע כי י"ב בחשוון, יום הירצחו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, יהיה יום זיכרון ממלכתי. יום זה יצוין במוסדות המדינה, במחנות צה"ל ובבתי הספר.
