ערן חרמוני

אבי גבאי

אבי גבאי הוא יושב ראש מפלגת העבודה וראש סיעת "המחנה הציוני", לאחר שזכה בחודש יולי 2017 בבחירות המקדימות במפלגת העבודה.

בתפקידו הקודם כיהן גבאי כשר להגנת הסביבה בממשלת נתניהו הנוכחית מטעם מפלגת "כולנו" אשר היה ממייסדיה. גבאי התפטר מהממשלה לאחר שנה בלבד על רקע חילוקי דעות אידאולוגיים, ותוך הבעת ביקורת חריפה על התנהלותה.

טרם כניסתו לעולם הפוליטי, שימש גבאי כמנכ"ל חברת "בזק", חברת התקשורת הגדולה בישראל. בתפקיד זה כיהן גבאי במשך 6 שנים, לאחר שמילא שורה של תפקידים בחברה ביניהם: מנכ"ל בזק בינלאומי, סמנכ"ל כלכלה ואסטרטגיה, סמנכ"ל משאבי ניהול ועוד. במהלך שנות כהונתו של גבאי כמנכ"ל בזק צמחה החברה והפכה לאחת החברות הרווחיות בשוק התקשורת העולמי, בתקופה שהתאפיינה בתחרות גוברת, כניסת טכנולוגיות חדשות, וכן שינויים בסביבה הרגולטורית.

את דרכו המקצועית החל גבאי בשירות הציבורי, תוך שהוא משרת בתפקידים שונים באגף התקציבים במשרד האוצר. לגבאי היכרות מעמיקה עם הסקטור הציבורי והעסקי, אשר אפיינה גם את תחומי פעילותו כשר בממשלה.

לגבאי תואר MBA במינהל עסקים ותואר ראשון בכלכלה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

בשירותו הצבאי שימש גבאי כקצין מודיעין קרבי.

גבאי מתגורר בתל אביב, נשוי ואב לשלושה ילדים.

שלי יחימוביץ'

מובילת המאבק החברתי-כלכלי לחברה צודקת בישראל. חוקקה 46 חוקים למען הציבור. יו"ר האופוזיציה לשעבר. בעבר עיתונאית בכירה וסופרת.

שלי יחימוביץ‘ (נולדה ב-28 במרץ 1960). חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה. עד לכניסתה לפוליטיקה הייתה עיתונאית, אשת רדיו וטלוויזיה וסופרת. שירתה בצה"ל כמש"קית ח"ן בבסיס חיל האוויר בחצרים, כקצינת שלישות בבסיס עציון וכקצינת ת"ש של פרויקט הלביא. היא בוגרת החוג למדעי ההתנהגות (פסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה) באוניברסיטת בן גוריון. בת לאב פועל בניין ולאם מורה, חנה ומשה, שניהם ניצולי שואה מפולין, אמא לגל (22) ורמה (17), מתגוררת בשכונת כרם התימנים בתל אביב. עיתונאית: שלי שימשה שנים רבות כעיתונאית ומגישה בכלי התקשורת "על המשמר", רשת ב', גלי צה"ל וחברת החדשות של ערוץ 2. בתפקידים אלו הרבתה לעסוק בנושאים חברתיים וכלכליים מנקודת מבט סוציאל דמוקרטית ובנושאים הנוגעים למעמד האישה, ב-29 בנובמבר 2005, הודיעה על עזיבתה את העיתונות, כניסתה לפוליטיקה, והתמודדות על מקום ברשימת מפלגת העבודה לכנסת ה-17. נבחרה למקום התשיעי ברשימה ולאחר הבחירות הייתה לחברת כנסת. היא הייתה חברה בולטת בוועדת הכספים של הכנסת ובוועדה לביקורת המדינה. עד שנת 2008 עמדה בראש הוועדה לזכויות הילד. בבחירות המקדימות של מפלגת "העבודה" בדצמבר 2008, נבחרה למקום החמישי ברשימת המפלגה לכנסת ה-18. בכנסת זו שימשה בתפקיד יו"ר ועדת האתיקה וחברת ועדות הכספים והעבודה, הרווחה והבריאות.

נחשבת לחברת כנסת מצטיינת. היא הובילה עשרות מאבקים חשובים וחוקקה עד היום 45 חוקים אשר נועדו לגונן על החלש ועל מעמד הביניים, להקטין פערים בחברה, ולרסן את כוחו של ההון. בין המאבקים שהובילה: המאבק להגדלת תמלוגי הגז, המאבק לריסון שכר הבכירים, המאבק לעצירת הפרטת קרקעות המדינה, המאבק למניעת הפרטת בתי הסוהר, המאבק לביטול תכנית ויסקונסין, המאבק לצמצום ההעסקה הקבלנית, המאבק נגד הפטור ממס ל"רווחים הכלואים", המאבק נגד הפרטת המעונות לחוסים, המאבק נגד הפרטת מערך בריאות הנפש ועוד. בין החוקים שחוקקה: חוק הזכות לעבודה בישיבה (חוק הקופאיות), חוק ההגנה על עובדים חושפי שחיתויות, חוק הגנת השכר, חוק ביטוח בריאות ממלכתי למי שנעדרו מהארץ ושבו, חוק הלוביסטים, חוק הארכת חופשת הלידה, חוק מידע על שירותי תחבורה ציבורית, חוק הטקסטיל הביטחוני, חוק הדגל ועוד חוקים רבים. יו"ר מפלגת העבודה בין 21 בספטמבר 2011 ועד 21 לדצמבר 2013.

סתיו שפיר

חברת ועדת כספים בכנסת ה- 19, מקימת שדולת שוכרי הדירה, בה מכהנת כיו"ר משותף ומקימת השדולה לצדק חברתי. מובילת המחאה החברתית של קיץ 2011 ועיתונאית.

סתיו שפיר נולדה ב-1985 בנתניה, ומתגוררת כיום ביפו בדירת שותפים. בגיל שמונה הייתה לכתבת צעירה בעיתון הילדים והנוער "כולנו". כנערה, התנדבה בהוסטל לניצולי שואה בפרדסיה ובפעילות עם ילדים בעלי מוגבלויות, התחנכה והדריכה בתנועת הנוער העובד והלומד, עם סיום לימודיה הקימה גרעין מחנכים עצמאי בשיתוף החברה להגנת הטבע, ויצאה לשנת שירות בגרעין בטבריה, שם עסקה בחינוך בבתי ספר ובעבודה עם נוער בסיכון. כמו כן לימדה עברית לעולים חדשים.

ביולי 2004 התגייסה לקורס טיס. לאחר חמישה חודשים ו-15 שעות טיסה, הועברה לעיתון "במחנה", שם שימשה ככתבת עד לתום שירותה. מיד לאחר סיום שירותה הצבאי, זכתה במלגת לימודים מלאה למנהיגות ישראלית-פלסטינית מ- City University London.

במהלך לימודיה התמחתה בפתרון סכסוכים ועבדה בשיתוף עם הפרלמנט הבריטי ועם "פורום שלושת הדתות" (Three Faiths Forum) בעריכת פרויקטים חינוכיים לצעירים יהודים, מוסלמים ונוצרים בלונדון.

ב-2009 סיימה בהצטיינות את התואר הראשון בסוציולוגיה ובעיתונות, ושבה לארץ. בשנה שלאחר מכן החלה בלימודים לתואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות במכון כהן שבאוניברסיטת תל-אביב.

ביולי 2011 חברה שפיר לחבורת פעילים שהכירה דרך הפייסבוק, שביקשה למחות על מחירי הדיור. שבועיים לאחר מכן, ב-14 ביולי, הניחו יחד את האוהלים הראשונים בשדרות רוטשילד.

בסוף קיץ 2011 הקימה עם כמה שותפות ושותפים מרכזיים למאבק את "התנועה החברתית", תנועה חוץ-פרלמנטרית שהובילה במהלך השנה מאבקים חברתיים שונים, ובהם את המאבק למען חוק חינוך חינם לגיל הרך ולמען תקציב חברתי.

שנה לאחר פרוץ המחאה, בנובמבר 2012 התמודדה בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה ושובצה במקום ה-8. בפברואר 2013 הושבעה לכנסת ה-19 והפכה לחברת הכנסת הצעירה ביותר במשכן.

איציק שמולי

לשעבר יו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל וחבר האסיפה הכללית העליונה של התאחדות הסטודנטים האירופאית. ממנהיגי מחאת האוהלים בקיץ 2011, ממובילי המאבק למען שוויון בנטל, מוביל פרויקט התאחדות הסטודנטים בעיר לוד.

בוגר תואר ראשון בחינוך מיוחד במכללת אורנים ובשלהי לימודיו במסגרת תכנית המצטיינים לתואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מתגורר בלוד, כחלק ממהלך רחב שמוביל לחיזוק העיר מתוך תפיסה שגם הצעירים חייבים לפעול ולהיות חלק מהשינוי שאותו הם מבקשים לראות בחברה הישראלית.

משמש כחבר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, חבר ועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת וחבר ועדת הרפורמות. בנוסף, עומד בראש ועדת המשנה לצער בעלי חיים בכנסת, ומשמש כיו"ר השדולה למען הגמלאים, יו"ר השדולה למען החיילים הבודדים, יו"ר השדולה נגד פעילות תג-מחיר וארגון להב"ה ויו"ר שדולת בעלי החיים בכנסת.

הוביל ומוביל מאבקים חברתיים רבים בכנסת, ביניהם המאבק לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק התעסוקה, המאבק בתאגידי המים נגד ניתוקי המים לאנשים מעוטי יכולת, המאבק להסדרת הביטוח הסיעודי הקולקטיבי לגמלאים והמאבק למען הסדרת מעמדם וזכויותיהם של עובדי קבלן. אלה ועוד זיכו אותו בתואר "הח"כ החברתי ביותר" בכנסת מטעם ארגון המשמר החברתי.

עמר בר-לב

מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, מקים תנועת אחרי!

ח"כ עמר בר-לב, נבחר לכנסת ה-20 במקום הרביעי ברשימה של מפלגת העבודה. זו הכנסת השנייה בה מכהן ח"כ בר-לב. בר-לב הוא חבר וועדת החוץ והביטחון של הכנסת וראש הועדה למוכנות צה"ל ויו"ר משותף לשדולה החקלאית, השדולה לפנסיה הוגנת, השדולה לדיור הוגן, השדולה לקידום צורכי האוכלוסייה הבדואית והשדולה לעוטף ישראל – קו העימות.

ב-1971, התגייס לצה"ל ושירת כלוחם וכמפקד צוות בסיירת מטכ"ל. בין השאר, השתתף במבצע הפריצה למלון סבוי ובמבצע "יהונתן".

בשנת 1980 סיים את לימודי התואר הראשון בפקולטה לחקלאות ברחובות, עבר לגור באילת והחל לעבוד בתחנת ניסיונות חקלאית ליד קיבוץ יוטבתה.

בסוף שנת 1984, לאחר שנים שהיה משוחרר חזר לשירות הצבאי כמפקד סיירת מטכ"ל. במסגרת כהונה זו, קיבלה היחידה את צל"ש הרמטכ"ל על פעילותה.

בשנים שלאחר מכן, למד לתואר שני ביחסים בינלאומיים וכתב את עבודת המאסטר שהפכה לספר: "הסדרי ביטחון בגולן לנוכח פני הקרב המודרני" שראה אור כעשור לאחר מכן בשנת 1999.

ב-1992, התבקש על ידי הרמטכ"ל אהוד ברק לחזור לשירות צבאי בשלישית ושימש כמפקד חטיבת הבקעה ולאחר מכן כחבר בצוות המשא ומתן עם הפלסטינים בהסכם עזה ויריחו תחילה ולאחר מכן בהסכם השלום עם ירדן.

בשנת 1996 התפקד עמר לראשונה למפלגת העבודה והצטרף לתנועת "דור שלום" שנוסדה בעקבות רצח ראש הממשלה רבין. במסגרת דור שלום הקים את תנועת "אחריי!" לחיבור נוער מהפריפריה הגיאוגרפית והסוציו-אקונומית הישראלית למרכז ההוויה הישראלית, הציונית והדמוקרטית. אחריי! מפעילה מגוון רחב של פרויקטים בהם לוקחים חלק כ-4,000 בני נוער מדי שנה אותם מקרבת העמותה למרכז ההוויה הישראלית ומהווה כיום את אחת מתנועות הנוער הגדולות במדינת ישראל.

חה"כ עמר בר-לב נשוי לתמי ואב לנועם, מאי ושחר.

חיליק בר

ח"כ חיליק בר הוא מזכ"ל מפלגת העבודה משנת 2017-2010, והיה הצעיר ביותר שנבחר לתפקיד מזכ"ל מפלגת העבודה אי פעם והראשון שנבחר למזכ"ל מפלגה טרם היותו ח"כ. לאחר פרישת יו"ר המפלגה אהוד ברק, נטל חיליק תפקיד מכריע בהובלה ושיקום המפלגה ברגעי המשבר הקשים ביותר שלה.

בכנסת ה-19 כיהן חיליק כסגן יושב-ראש הכנסת וכחבר בועדת החינוך, מעמד האישה, זכויות הילד והעלייה והתפוצות. בכנסת הנוכחית חיליק מכהן כסגן יושב-ראש הכנסת וכחבר בועדת החוץ והביטחון. חיליק הינו מוביל מרכזי בנושא קשרי חוץ, הסברה ובנושא המדיני. הן בכנסת ה-19 והן בכנסת ה-20, שימש חיליק כיו"ר השדולה לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי (שדולת שתי המדינות), וכיו"ר הפורום האירופי בכנסת (EFK). כמו כן, שימש בכנסת האחרונה כיו"ר השדולה לחיזוק הפריפריה ושכונות המצוקה וכיו"ר משותף של שדולת שוכרי הדירות.

טרם בחירתו לכנסת שימש חיליק כחבר מועצת העיר ירושלים וכמחזיק תיק התיירות ותיק קשרי החוץ בעיריית ירושלים. בעבר כיהן חיליק כיועץ למספר שרים בממשלה, וכן כיו"ר תא הסטודנטים של מפלגת העבודה באוניברסיטה העברית (אופק), כיו"ר ארגון הסטודנטים הארצי של מפלגת העבודה, כיו"ר המשמרת הצעירה העולמית של תנועת העבודה הציונית העולמית, כציר בקונגרס הציוני העולמי ובועד הפועל הציוני, וכחניך ומדריך בנוער העובד והלומד.

לחיליק תואר ראשון ותואר שני ביחסים בינלאומיים עם התמחות בדיפלומטיה ומדיניות חוץ והוא בוגר של שתי תכניות המנהיגות היוקרתיות ביותר של מחלקת המדינה האמריקאית בוושינגטון (ACYPL  ו-IVLP).

מרב מיכאלי

לשעבר עיתונאית בכירה ומרצה באוניברסיטאות ובמכללות בנושאי תקשורת ומגדר. מקימת קבוצת "עזרת נשים", הפועלת למען מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. חברה בוועד הפועל של ”ישראל יוזמת – יוזמת השלום הישראלית".

מרב מיכאלי, לשעבר פובליציסטית ומראיינת בעתון "הארץ", עיתונאית, אשת תקשורת ופעילה חברתית ופמיניסטית ותיקה. את דרכה המקצועית החלה בגלי צה"ל, שם הגישה במשך עשר שנים תכניות אקטואליה ותכניות בידור. בהמשך הקימה את תחנת הבת גלגל"צ והיתה שותפה להקמת "רדיו תל אביב", בשתיהן הגישה וערכה מגוון תכניות.

ב"רדיו תל אביב" אף שימשה כמנהלת התכניות ובהמשך הגישה גם את תכנית הבוקר ב 103. בטלוויזיה החלה את דרכה בהגשת "מבט ספורט" (ערוץ 1) ו"רואים 6/6" (הטלוויזיה החינוכית). ב-93', עם הקמת ערוץ 2, הייתה שותפה לתחילת שידורי "קשת", שם ערכה והגישה את "שישי חי". בהמשך הגישה, בערוצים שונים, מגוון תכניות ראיונות, אקטואליה ובידור.

בשנת 97' הקימה את קבוצת "עזרת נשים", במסגרתה היא משמשת יו"ר בפועל של מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל. מאז, היא מעורבת במגוון פעילויות וארגונים חברתיים ופמיניסטיים. חברה בהנהלת תנועת 'ישראל יוזמת' שמקדמת את יוזמת השלום הערבית. רווקה, ומתגוררת בתל-אביב עם בן זוגה, כלבה ושני חתולים.

איתן כבל

חבר כנסת מאז 1996, יו״ר סיעת העבודה בכנסת ה-19, מזכ״ל מפלגת העבודה, השר הממונה על רשות השידור, חבר ועדת החוץ והביטחון, יו״ר ועדת המשנה למוכנות צה״ל.

נולד ב-23 באוגוסט 1959 בראש העין להורים אשר עלו מתימן עשור קודם לכן. הוא למד במדרשיית 'נעם' בפרדס חנה, מחזור כ"ט, וכן למד לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בתפקידיו הפרלמנטריים, בטרם נבחר לכנסת, שימש עוזר ויועץ לשר החקלאות, עוזר אישי ליו"ר מפלגת העבודה ויועץ מקצועי ואישי לשר הבינוי והשיכון.

בשנת 1996 החל לכהן כחבר הכנסת לאחר התפטרות דוד ליבאי ממנה.

כבל נבחר גם לכנסת ה-16, במהלכה כיהן לתקופה קצרה בתפקיד יו"ר ועדת הכלכלה, ולכנסת ה-17.

ב-16 ביוני 2005 נבחר כבל על ידי חברי מפלגת העבודה לתפקיד מזכ"ל המפלגה ב-4 במאי 2006 עם הקמת הממשלה ה-31, מונה כבל לשר בלי תיק, הממונה על רשות השידור, וב-1 במאי 2007, יום לאחר הגשת דוח הביניים של ועדת וינוגרד, הודיע כבל על התפטרותו מהממשלה.

אחד מחברי הכנסת הפעילים ביותר בשדולות. בכנסת ה-16 היה חבר בעשר שדולות (מתוך 44 שדולות רשומות). בחמש מהשדולות: למען המאבטחים, בני חופש – למען יוצאים בשאלה, למען תושבי תל אביב, למתפנים מרצון מההתנחלויות, ולקידום הכדורגל היה החבר היחיד, ובשתיים מהן היה גם יו"ר השדולה. השדולות האחרות בהם היה חבר בכנסת ה-16 הם: חיילי חובה, גדר הפרדה ביטחונית, איכות הסביבה, השדולה מוניציפלית והשדולה למען חיילי מילואים, שהוא עמד בראשה. בכנסת ה-17 המשיך כבל לחוקק חוקים רבים העוסקים באיכות הסביבה, צרכנות ועוד, בין היתר היה חבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ובוועדת הכנסת.

כבל ממשיך לשרת במילואים כסמל מחלקה בחטיבת מילואים של הצנחנים גם לאחר הבחרו לכנסת. הוא מקפיד לבקר חיילי מילואים ברחבי הארץ ומכהן כיו"ר השדולה למען חיילי המילואים בכנסת.

כבל היה מראשי המאבק נגד ערוץ 7 ונגד הפצת תאוריות הקשר על רצח רבין – ח"כ כבל יזם את התיקון לחוק נשיא המדינה, האומר כי רוצח ראש ממשלה מטעמים אידיאולוגיים, לא יוכל לקבל חנינה על פשעו.

נשוי ואב לארבע בנות, גר בראש העין.

מיקי רוזנטל

ניהל מערכות תקשורת מרכזיות בישראל והיה עיתונאי חוקר. כתבותיו עוררו הדים ציבוריים נרחבים.

מיקי רוזנטל, יליד רמת גן (1955) הוא עיתונאי-חוקר שעסק בעיקר בתחומים חברתיים כלכלים. כמה מתחקיריו עוררו הדים ציבורים נרחבים. רוזנטל האיר פינות אפילות של שחיתות ציבורית, כמו גם פגיעה בחלשים, יחסי הון-שלטון ובירוקרטיה. נשוי ואב לשלושה בנים.

החל את דרכו המקצועית בעתון "חדשות" (1983) והיה בין מקימיו ועורך המוסף לשבת של העיתון. בין השנים 1986 ל-1999 מילא שורה של תפקידים בעיתון ידיעות אחרונות", ביניהם סגן עורך העיתון, ראש מערכת החדשות, עורך המוסף הכלכלי ""ממון" והמגזין היומי "24 שעות". בשנת 2002 הגיש את התכנית "בולדוג" בערוץ 8 – תכנית דוקו אקטיביסטית שעסקה בעיקר בסוגיות של איכות הסביבה ומשנת 2004 הגיש את תוכנית התחקירים "בולדוזר" בשידורי "קשת", ערוץ 2. בין השנים 2005 ל-2008 עמל רוזנטל על הכנת הסרט "שיטת השקשוקה" וניסה, לראשונה באופן מקיף, לשפוך אור על השיטה שמאחורי קשרי ההון והשלטון דרך סיפורה של משפחת עופר. הסרט, שבוחן כיצד זרמו מאות מיליוני דולרים מהכיס הציבורי לכיסה של אחת המשפחות העשירות בישראל, הוקרן בערוץ 1 בשנת 2009 וזכה בפרסים רבים. הגיש בעבר בצוותא עם רביב דרוקר את תכנית התחקירים "המקור" בערוץ 10.

רוזנטל זכה במספר פרסים על פועלו בתחום התקשורת:

2003 – פרס פראט על תרומה ייחודית לסיקור נושאי סביבה.

2004 – פרס סוקולוב "על עבודתו הייחודית בתחום העתונות הלוחמת למען עקרונות הצדק החברתי"

2007 – אביר איכות השלטון מטעם התנועה לאיכות השלטון

2009 – "שיטת השקשוקה" זכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר ובפרס התחקיר בטקס פרסי "אופיר" ובתחרות היוצרים הדוקומנטרים.

2009 – אות אומ"ץ