גבעתיים

המשבר וההתפכחות של מפלגת העבודה/ מאמר דעה מאת מיכה חריש

המשבר וההתפכחות של מפלגת העבודה/ מאת מיכה חריש

אנו, חברי מפלגת העבודה, המאמינים בערכיה ומייחלים להתאוששותה המהירה, מחויבים להסתכל למציאות בעיניים ולהכיר בעומק המשבר בו מפלגתנו נמצאת.
בניגוד למה שמקובל לטעון לאחרונה, המשבר לא החל עם המהלך האחרון של הניסיון להיכנס לממשלת נתניהו. אדרבא, המהלך ותוצאותיו רק האירו מחדש, ובאופן מובהק יותר, את המשבר שמפלגתנו הייתה נתונה בו בלאו הכי, עוד לפני מהלך אחרון זו.
מצבה זה של מפלגת העבודה נובע, לדעתי, משישה משברים שונים, אשר יחד יוצרים את המציאות הקשה שבה מתנהלת מפלגתנו מזה 20 שנה לפחות:

1. משבר אידיאולוגי וזהותי: חברי מפלגת העבודה ותומכיה לא יודעים מה זהותה האידיאולוגית של המפלגה. המפלגה מאז ומעולם הייתה בית ליותר מאשר דעה אחת; אך בשנים האחרונות חלה שחיקה ביכולתה של המפלגה לבדל עצמה, באופן פוזיטיבי, ממפלגות אחרות, מימינה ומשמאלה כאחד.
2. משבר תפקודי: זה זמן רב שלא נבחרו מוסדות חיוניים לתפקודה של המפלגה כמפלגה דמוקרטית (המרכז והלשכה הם הבולטים שבהם) – וזאת בניגוד לחוקת המפלגה עצמה. מסגרות לדיונים בהם מתקבלות החלטות ומותווית מדיניות פשוט אינם קיימים.
3. משבר ארגוני: התשתית הארגונית, לרבות סניפי המפלגה וההנהגות המוניציפאליות, איננה מטופלת ומתוחזקת כראוי. ישנה הישענות מוחלטת כמעט על הרשתות החברתיות כתחליף לפעילות מפלגתית שוטפת, החיונית לקיומה ותפקודה של המפלגה בכל הרמות של החברה והמדינה.
4. משבר פוליטי: מפלגת העבודה כמפלגה, ו"המחנה הציוני" כסיעה בכנסת, אינם מתפקדים כיחידה פוליטית אחת המהווה אופוזיציה ואלטרנטיבה. חברי הכנסת שלנו הם הטובים ביותר בכנסת הנוכחית והקודמת בתפקודם כפרטים, אך בעיני הציבור הסיעה כגוף פוליטי אחד איננה קיימת. המפלגה כמעט ולא משמיעה את קולה כגוף פוליטי בנושאים החשובים הניצבים על סדר היום; הצהרות חברי הכנסת כנסת הן במובן המעשי הצהרות אישיות; הן אינן מבטאות עמדה מפלגתית רשמית, וגם לא עמדה של הסיעה בכנסת. ברוב מכריע של המקרים אלה יוזמות ועמדות אישיות של חברי הכנסת .יזמות אלה רצויות וחיוביות במירב המקרים, אך הן תורמות לסיכויי חברי הכנסת בפריימריס יותר מאשר להטלת פתק "אמת" בקלפי.
5. משבר ההיערכות לבחירות: מפלגת העבודה לא ניצחה מערכת בחירות בישראל מאז שנת 1999. תחושות קשות בדבר אופן ניהול מערכת הבחירות צפו ועלו הן בקרב הפעילים והן בתקשורת גם בבחירות שהסתיימו לפני כשנה, אך למעשה תלונות דומות נשמעו בכל אחת ממערכות הבחירות שקדמו להן. שורש הבעיה הוא העדרו של תהליך הפקת לקחים מסודר; ללא הפקת לקחים איננו מתחילים בהיערכות ראויה לבחירות הבאות, אשר יכולות להתרגש עלינו באופן פתאומי תוך זמן קצר. לעניות דעתי, מינוי של ליברמן החל את הספירה לאחור לסיום כהונתה של הממשלה; הוא לא שינה כהוא זה את עמדותיו ודעתו בנוגע לנתניהו וחותר להחליפו כיו"ר הליכוד.
6. משבר מנהיגותי: משבר זה נמשך זמן רב, והוא לא ייפתר עם בחירת יו"ר (ישן או חדש) בפריימריס הבאים – אלא אם כן תהיה התמודדות עם מכלול המשברים הפוקדים את המפלגה, לרבות התייחסות לתפקיד יו"ר המפלגה ואחריותו לתפקודה.
המציאות ששטחתי עד כאן הייתה מנת חלקינו עוד לפני הסערה האחרונה שעורר הניסיון להצטרף לממשלת נתניהו. היא קיבלה ביטוי בסקרי דעת הקהל עוד הרבה לפני המשבר הנוכחי בו אנו מצויים. אין ספק, עם זאת, כי האירועים האחרונים – ובעיקר ההתגוששות הפנימית במפלגה – הביאו את מפלגת העבודה לנקודת שפל שייקח לה זמן רב כדי לצאת ממנו.

השאלה שאנו, חברי מפלגה העבודה, צריכים לשאול היא זו: מה עלינו לעשות כדי ליצור סיכוי מחודש למפלגת העבודה? כרגע אנו ניצבים (שוב) בפני מאבק צפוי בין מועמדים שונים על ראשות התנועה. אלא שהבעיות שתיארתי כאן אינן קשורות למועמד זה או אחר, ליו"ר כזה או אחר. הן קיימות כבר קרוב לשני עשורים, והסיכויים שבחירתו של יו"ר חדש יובילו לפתרונן נראה קלוש.

לכל אחד מן המשברים שצייתי לעיל ניתן למצוא פתרון, ועל הפתרון להגיע מלמטה – מאיתנו – חברי המפלגה ותומכיה.

1. את המשבר האידיאולוגי יש לפתור באמצעות שיח עומק שיוביל לכינוסה של ועידה אידיאולוגית מפלגתית.
2. את המשבר התפקודי יש לפתור באמצעות חיוב המפלגה לפעול בהתאם לחוקתה, גם דרך ערכאות משפטיות, אם נדרש לכך. עלינו לתבוע חידוש עבודת המוסדות וגופי קבלת ההחלטות: המצב בו היו"ר הנבחר – כל יו"ר נבחר – פועל כבעל בית יחיד במפלגה, חייב להסתיים.
3. את המשבר הארגוני יש לפתור באמצעות חידוש שיטתי של עבודת הסניפים, שיתוף פעולה עם נציגים מן הרשויות המקומיות וההסתדרות, והשקעה בצעירים ובצעירות שלנו, שהם הם התקווה לעתיד אחר של מפלגת העבודה.
4. את המשבר הפוליטי יש לפתור באמצעות חיוב הסיעה בכנסת לדין וחשבון כגוף קולקטיבי המייצג את בוחריו, ולא אסופה של פרטים – מצוינים ומוכשרים ככל שיהיו.
5. ולבסוף, עלינו להתחיל – מלמטה, מן השטח – עבודה של הפקת לקחים והכנה לבחירות הבאות.

הדברים הללו לא יקרו מעצמם. אנו, חברי מפלגת העבודה ברחבי המדינה, חייבים להיות פעילים באופן אישי וקולקטיבי, בכדי לשקם את מפלגתנו. עלינו להשמיע את טענותינו, עמדותינו ודרישותינו ממי שאינם ממלאים את תפקידם כראוי, ממי שאינם נוהגים כמנהיגים במפלגה דמוקרטית שעדיין רואה עצמה מפלגת שלטון.
בשבועות הקרובים תהליך זה יצא לפועל בהדרגה, אך בנחישות. אני קורא לכם ולכן, חברות וחברי המפלגה, לתת לנו לא רק רוח גבית אלא גם כתף של ממש, בהבאת המסמך הנ"ל לדיון כהצעת החלטה בועידת מפלגת העבודה.

יחד, נחזיר את המפלגה אל הבוחרים ואת המצביעים אל המפלגה!

שלכם,
בידידות,
מיכה חריש.