אודות

מפא"י

13 בדצמבר 1930

מפא"י

1930 – איחוד בין "אחדות העבודה" והפועל הצעיר (בן גוריון, ברל כצנלסון, חיים ארלוזורוב) 1933 – למפא"י רוב של 82% בהסתדרות והיא שולטת בה בראשות בן גוריון 1935 – דוד בן גוריון נבחר ליו"ר הסוכנות היהודית והוביל את דרכו המדינית והצבאית של הישוב 1941 – ראשי ההגנה מחליטים על הקמת הפלמ"ח   1942 – תכנית בילטמור – עליה חופשית, התיישבות ופיתוח הארץ ע"י הסוכנות, מדינה יהודית ריבונית 1944 – פילוג אחדות העבודה-פועלי ציון (שמאל) 1945 – הקמת "תנועת המרי העברי" תוך איחוד המחתרות למלחמה בבריטים והשגת עצמאות 1968 – איחוד מפא"י-אחדות העבודה-פועלי ציון תחת השם "המערך"

Read more

גולדה מאיר ראש הממשלה הרביעית

15 בדצמבר 1969

גולדה מאיר ראש הממשלה הרביעית

מאיר (מאירסון), גולדה (1978‎-1898) מדינאית, מנהיגת מפלגת העבודה, חברת הכנסת, שרה וראש ממשלת ישראל (1969–1974). נולדה ברוסיה ובילדותה היגרה עם משפחתה לארצות-הברית. התחנכה במילווקי וקיבלה שם תעודת הוראה. הצטרפה לפועלי ציון בנערותה ועלתה ארצה ב-1921. בשנותיה הראשונות בארץ היתה פעילה בהסתדרות הכללית וב-1928 נבחרה למזכירת מועצת הפועלות. בשנים 1932–1934 יצאה לשליחות בארצות-הברית. נבחרה לחברת הוועד הפועל של ההסתדרות ב-1934 ולראש המחלקה לעזרה הדדית ב-1936. משנת 1940 מילאה את מקומו של דב הוז בראש המחלקה המדינית. בשנים שלאחר מכן היה למאיר תפקיד מרכזי במפא"י, והיא היתה מעורבת מאוד במאבק הפוליטי למען העלייה, למען ההגנה העצמית ולמען העצמאות. ב-1946, כאשר משה שרת נעצר בידי הבריטים, מילאה גולדה את מקומו כראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. ערב פלישת הלגיון הירדני לארץ ישראל נפגשה בחשאי עם עבדאללה מלך ירדן בניסיון להגיע עמו להסכם. לאחר קום המדינה כיהנה כצירה הראשונה של ישראל במוסקבה בשנים 1948–1949. כיהנה כחברת הכנסת – מטעם מפא"י ואחר כך מטעם המערך – מהכנסת הראשונה עד הכנסת השמינית (1949–1974) . כיהנה כשרת העבודה בשנים 1949–1956 וכשרת החוץ בשנים 1956–1966. בתפקידה זה יזמה את המדיניות הישראלית של שיתוף הפעולה עם המדינות העצמאיות החדשות באפריקה. ב-1966 נבחרה למזכירה כללית של מפא"י וב-1968 היה לה תפקיד מרכזי בהקמתה של מפלגת העבודה. עם מותו של לוי אשכול בפברואר 1969, עמדה בראש ממשלת הליכוד הלאומי . ביולי 1970 פרשה גח"ל מהממשלה משום שמאיר קיבלה את תוכנית רוג'רס. לאחר הבחירות לכנסת השמינית (1973), שנתקיימו זמן קצר לאחר מלחמת יום הכיפורים, הרכיבה גולדה מאיר ממשלה בראשות המערך, אך התפטרה מייד לאחר פרסום דוח הביניים של ועדת אגרנט . עמדותיה…

Read more

לוי אשכול ראש הממשלה השלישי

15 בדצמבר 1963

לוי אשכול ראש הממשלה השלישי

אשכול (שקולניק), לוי (1895–1969) מדינאי, מנהיג מפא"י ומפלגת העבודה, חבר הכנסת, שר וראש ממשלה בשנים 1969-1963. נולד באוקראינה. בזמן לימודיו בגימנסיה הצטרף ל"צעירי ציון". עלה ארצה ב-1913 ועבד כפועל ושומר. היה ממייסדי דגניה ב', ובשנים 1918–1920 שירת בגדוד העברי. יזם וניהל מוסדות וחברות במסגרת ההסתדרות הכללית והיה מנהלה של "מקורות" בשנים 1937–1951. היה מיוזמי ה"העברה" – פעילות להוצאת נכסי יהודים מגרמניה הנאצית, וחבר במפקדה הארצית של "ההגנה". בשנים 1944–1948 כיהן כמזכיר מועצת הפועלים בתל-אביב. היה חבר בהנהלת הסוכנות היהודית, גזבר שלה בשנים 1949–1951 וראש מחלקת ההתיישבות בשנים 1948–1963. בזמן מלחמת העצמאות כיהן כמנכ"ל משרד הביטחון תחת דוד בן-גוריון, ובתפקידו זה ארגן את המשרד ועודד את פיתוח התעשיות הביטחוניות בישראל. היה חבר הכנסת מ-1951 ועד מותו. כיהן כשר החקלאות והפיתוח בשנים 1951–1952 וכשר האוצר בשנים 1952–1963, והשפיע השפעה ניכרת על התפתחות הכלכלה בישראל. בתקופה זו ראה בן-גוריון באשכול את יורשו הטבעי, ובשנת 1963, לאחר שבן-גוריון הגיש את התפטרותו, הוא אכן נבחר בהסכמה כללית לראשות הממשלה. אולם זמן קצר לאחר מכן התייצב בן-גוריון נגדו והאשים אותו בטיפול כושל בענייני המדינה בכלל ופרשת לבון בפרט. אשכול נחשב לאיש של פשרה, ותכונה זו באה לידי ביטוי בפעילותו: בשנת 1964 אישר אשכול את העלאת עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי לישראל – צעד של פיוס עם תנועת החרות ועם מנחם בגין, שעמד בראשה. פעולות נוספות שלו: שיפור קשרי הרכש עם ארצות-הברית וביטול הממשל הצבאי בארץ. בשנים 1963–1967 כיהן אשכול גם כשר הביטחון, אך בלחץ דעת הקהל העביר את התפקיד למשה דיין ערב מלחמת ששת-הימים. ביוני 1967 הורחבה ממשלתו לממשלת ליכוד לאומית, וממשלה זו הוסיפה לכהן אחרי מותו…

Read more

הפועל הצעיר

1 בדצמבר 1905

הפועל הצעיר

1905 – הקמת הפועל הצעיר בפתח תקווה, בהשפעת חזון א.ד. גורדון. מנהיגים: שפרינצק, קפלן, ארלוזורוב, שוחט 1907 – הוצאת העיתון "הפועל הצעיר" 1909 – הקמת דגניה 1920 – יסוד ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל 1921 – הקמת נהלל 1924 – הקמת הנוער  העובד 1925 – הוצאת העיתון "דבר", הקמת חבר הקבוצות והקיבוצים 1930 – איחוד עם אחדות העבודה והקמת מפא"י  

Read more

פועלי ציון

1 בדצמבר 1898

פועלי ציון

1898 – התארגנות פועלים ציוניים בתחום המושב הרוסי תחת השם היידי "ארבייטער ציוניסטן" 1901 – ועידת אגודות פועלי ציון במינסק 1905 – ועידת היסוד באוקראינה (הוגה דעות מרכזי דב בר בורוכוב) 1906 – ועידת יסוד 1919 – איחוד פועלי ציון בהנהגת דוד בן גוריון, בן צבי, טבנקין עם "פועלים בלתי מפלגתיים" בראשות ברל כצנלסון למפלגת "אחדות העבודה" 1923 – מפלגה ציונית סוציאליסטית ודמוקרטית, הצטרפות לאינטרנציונאל הלא מרקסיסטי, הוצאת הביטאון "קונטרס" 1930 – איחוד עם הפועל הצעיר והקמת מפא"י

Read more

שנות השישים

1 בדצמבר 1960

שנות השישים

ביסוס של התעשייה ופיתוח של תשתיות בכל רחבי הארץ, כגון סיום הנחת המוביל הארצי והקמת מפעלי טקסטיל בדרום. בנוסף, עידוד המגזר החקלאי.

Read more

דוד בן גוריון ראש הממשלה בקדנציה שנייה

15 בדצמבר 1955

דוד בן גוריון ראש הממשלה בקדנציה שנייה

בן-גוריון, דוד (1973-1886) מדינאי, מנהיג מפא"י מ-1930 וראש ממשלתה הראשון של ישראל 1954-1948 ו-1963-1955. דוד בן-גוריון (שם נעוריו: גרין) נולד בפלונסק שבפולין שהיתה אז תחת שלטון האימפריה הרוסית. ספג עוד מילדות את אהבת ציון וסודות השפה העברית. אביו היה בחובבי ציון בעיירתו. בן-גוריון היה פעיל מגיל צעיר בהפצת השפה העברית בקרב הנוער ובהכנתו לעלייה לארץ-ישראל. בציונות ראה תורה מעשית שיש ליישמה על-ידי עלייה לארץ וכיבושה בעבודה עברית. ב-1906 הגיע לארץ-ישראל. שנים אחדות עבד כפועל חקלאי בפתח-תקווה, כפר-סבא, ראשון-לציון, רחובות וסג'רה. היה פעיל במפלגה הציונית הסוציאליסטית פועלי ציון. גישתו לסוציאליזם היתה פרגמטית, ובניגוד לרבים מחבריו ראה את הגשמת הציונות המדינית כקודמת לדיאלקטיקה המרכסיסטית. בוועידת המפלגה ב-1907 הצליח, לאחר מאבק ממושך, להכליל במצעה את הסעיף: "המפלגה שואפת לעצמאות מדינית לעם היהודי בארץ הזאת". בסג'רה ארגן לראשונה שמירה עברית. מ-1910 שימש גרין אחד מעורכי כתב העת "אחדות", ביטאונם של פועלי ציון בירושלים. על מאמרו הראשון חתם בשמו החדש "בן-גוריון", אותו שאל מאחד מאחרוני המגינים של ירושלים נגד לגיונות רומא. במהפכת "הטורקים הצעירים" בקושטא (1908) הטיף, יחד עם ידידו יצחק בן-צבי, להשתלבות היהודים בקהילייה העות'מאנית המתחדשת. הוא יצא לקושטא ללמוד משפטים ושאף להיבחר כציר בפרלמנט שם ולהתמנות כמיניסטר בממשלה הטורקית כדי לפעול למען עלייה יהודית חופשית. מלחמת העולם הראשונה שיבשה את התוכנית. בזמן המלחמה נעצרו בן-צבי ובן- גוריון על-ידי הטורקים וגורשו מן הארץ בגלל פעילותם הציונית. כעבור שנה הגיעו לניו-יורק. בארצות-הברית עסקו בפעילות ציונית ענפה והקימו את תנועת החלוץ, ופרסמו שני ספרים – "יזכור" ו"ארץ-ישראל" – על גבורתם ומפעלם של החלוצים הראשונים בארץ. עם פרסומה של הצהרת בלפור, בנובמבר 1917, כתב בן-גוריון: "אנגליה לא…

Read more

משה שרת ראש הממשלה השני

15 בדצמבר 1954

משה שרת ראש הממשלה השני

שרת (שרתוק) משה (1894-1965) מדינאי, מנהיג מפא"י, חבר הכנסת ושר וראש הממשלה בשנים 1954–1955. נולד ברוסיה ועלה עם הוריו לארץ ישראל ב-1906. במלחמת העולם הראשונה שירת כקצין בצבא הטורקי. היה פעיל במפלגת אחדות העבודה ואחרי 1930 – במפא"י. שימש חבר מערכת של עיתון "דבר", העיתון היומי של ההסתדרות הכללית. ב-1933, אחרי רצח חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, נתמנה שרת לתפקיד זה, והיה לדובר הציוני העיקרי במגעים עם הבריטים והערבים שנועדו למצוא פתרון מוסכם לבעיית ארץ ישראל. מאבקו העיקש לכינון יחידות יהודיות ייחודיות בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה הביא להקמת הבריגדה היהודית ב-1944. בזמן מלחמת העולם השנייה ואחריה הדריך את אנשי הבריגדה ואחרים בפעולותיהם להצלת שארית הפליטה באירופה ולהבאת הניצולים לארץ ישראל. שרת נאסר במבצע "השבת השחורה" ביוני 1946, עם חברים אחרים של הנהלת הסוכנות היהודית. לאחר קום המדינה נבחר לכנסת הראשונה (1949) מטעם מפא"י, והיה חבר הכנסת עד הכנסת החמישית (1961). שרת שימש שר החוץ של ישראל מהקמתה של הממשלה הזמנית (1948) ועד 1956. בשנים 1954–1955, לאחר שדוד בן-גוריון פרש לשדה-בוקר, כיהן גם כראש ממשלה. בעקבות פרשת לבון נאלץ להתפטר, ובן-גוריון חזר לכהן בתפקיד זה. ב-1956 התפטר שרת מתפקידו כשר החוץ בעקבות חילוקי דעות עם בן-גוריון בנושא מדיניות החוץ והביטחון של ישראל ובנושא פרשת לבון. מ-1960 ועד פטירתו כיהן כיושב-ראש ההנהלה הציונית והנהלת הסוכנות היהודית. כמו כן עמד בראש הוצאת הספרים של ההסתדרות הכללית "עם עובד" ושימש יושב-ראש "בית ברל"

Read more

שנות החמישים

1 בדצמבר 1950

שנות החמישים

קידום והובלה של הקמת הכור הגרעיני (הקמ"ג) בדימונה, על-מנת לחזק את כוח ההרתעה של ישראל.

Read more

הקמת מפלגת העבודה באיחוד מפלגות

21 בינואר 1968

הקמת מפלגת העבודה באיחוד מפלגות

העבודה הוקמה בשנת 1968 מאיחוד של מספר מפלגות, ובמרכזו מפלגת השלטון דאז – מפא"י, יחד עם אחדות העבודה – פועלי ציון ורפ"י. היה זה איחודן מחדש של כל המפלגות יוצאות מפא"י ההיסטורית (שנוסדה בשנת 1930) אשר החזיקו בשלטון במדינת ישראל ובמוסדות היישוב ממועד היווסדן ועד 1977. בין ראשי המפלגה היו לוי אשכול, יצחק רבין, גולדה מאיר ושמעון פרס.

Read more

דוד בן גוריון ראש הממשלה הראשון

15 בדצמבר 1948

דוד בן גוריון ראש הממשלה הראשון

בן-גוריון, דוד (1973-1886) מדינאי, מנהיג מפא"י מ-1930 וראש ממשלתה הראשון של ישראל 1954-1948 ו-1963-1955. דוד בן-גוריון (שם נעוריו: גרין) נולד בפלונסק שבפולין שהיתה אז תחת שלטון האימפריה הרוסית. ספג עוד מילדות את אהבת ציון וסודות השפה העברית. אביו היה בחובבי ציון בעיירתו. בן-גוריון היה פעיל מגיל צעיר בהפצת השפה העברית בקרב הנוער ובהכנתו לעלייה לארץ-ישראל. בציונות ראה תורה מעשית שיש ליישמה על-ידי עלייה לארץ וכיבושה בעבודה עברית. ב-1906 הגיע לארץ-ישראל. שנים אחדות עבד כפועל חקלאי בפתח-תקווה, כפר-סבא, ראשון-לציון, רחובות וסג'רה. היה פעיל במפלגה הציונית הסוציאליסטית פועלי ציון. גישתו לסוציאליזם היתה פרגמטית, ובניגוד לרבים מחבריו ראה את הגשמת הציונות המדינית כקודמת לדיאלקטיקה המרכסיסטית. בוועידת המפלגה ב-1907 הצליח, לאחר מאבק ממושך, להכליל במצעה את הסעיף: "המפלגה שואפת לעצמאות מדינית לעם היהודי בארץ הזאת". בסג'רה ארגן לראשונה שמירה עברית. מ-1910 שימש גרין אחד מעורכי כתב העת "אחדות", ביטאונם של פועלי ציון בירושלים. על מאמרו הראשון חתם בשמו החדש "בן-גוריון", אותו שאל מאחד מאחרוני המגינים של ירושלים נגד לגיונות רומא. במהפכת "הטורקים הצעירים" בקושטא (1908) הטיף, יחד עם ידידו יצחק בן-צבי, להשתלבות היהודים בקהילייה העות'מאנית המתחדשת. הוא יצא לקושטא ללמוד משפטים ושאף להיבחר כציר בפרלמנט שם ולהתמנות כמיניסטר בממשלה הטורקית כדי לפעול למען עלייה יהודית חופשית. מלחמת העולם הראשונה שיבשה את התוכנית. בזמן המלחמה נעצרו בן-צבי ובן- גוריון על-ידי הטורקים וגורשו מן הארץ בגלל פעילותם הציונית. כעבור שנה הגיעו לניו-יורק. בארצות-הברית עסקו בפעילות ציונית ענפה והקימו את תנועת החלוץ, ופרסמו שני ספרים – "יזכור" ו"ארץ-ישראל" – על גבורתם ומפעלם של החלוצים הראשונים בארץ. עם פרסומה של הצהרת בלפור, בנובמבר 1917, כתב בן-גוריון: "אנגליה לא…

Read more

הקמתה של מדינת ישראל

14 במאי 1948

הקמתה של מדינת ישראל

הקמתה של מדינת ישראל בהנהגתו של דוד בן גוריון, שהכריז על הקמתה בה' באייר תש"ח וקרא את נוסחה הסופי של מגילת העצמאות. האירוע התקיים בבית דיזנגוף בתל אביב. לא כל מנהיגי היישוב היו בדעה אחת להכרזת העצמאות ערב תום המנדט הבריטי. בעד: דוד בן-גוריון (מפא"י), משה שרת (מפא"י), אהרון ציזלינג (מפ"ם), מרדכי בנטוב (מפ"ם), משה שפירא (הפועל המזרחי), פרץ ברנשטיין (הציונים הכלליים). נגד: אליעזר קפלן (מפא"י), דוד רמז (מפא"י), פנחס רוזן (עלייה חדשה), בכור שלום שטרית (ספרדים ועדות המזרח). נעדרים: הרב יהודה ליב הכהן פישמן (המזרחי) ויצחק גרינבוים (הציונים הכלליים), שהיו מרותקים לירושלים במצור, והרב יצחק מאיר לוין (אגודת ישראל) ששהה בארצות הברית.

Read more

המחנה הציוני

14 בדצמבר 2015

המחנה הציוני

הקמת סיעת המחנה הציוני, בשיתוף מפלגת העבודה בראשות יצחק הרצוג, ומפלגת התנועה בראשות ציפי לבני.

Read more

פריימריז 2017 – פריסות הקלפיות ואתרי הצבעה מעודכנים

26 ביוני 2017

פריימריז 2017 – פריסות הקלפיות ואתרי הצבעה מעודכנים

רשימת אתרי ההצבעה בבחירות ליו"ר מפלגת העבודה 2017 – http://bit.ly/2tN8Yor

Read more

יצחק רבין ראש הממשלה בקדנציה הראשונה

15 בדצמבר 1974

יצחק רבין ראש הממשלה בקדנציה הראשונה

רבין, יצחק (1995-1922) רמטכ"ל, מדינאי, חבר הכנסת ושר, מנהיג מפלגת העבודה וראש ממשלת ישראל בשנים 1974–1977 ו-1992–1995. נולד בירושלים ולמד בבית-הספר החקלאי על-שם כדורי. ב-1941 הצטרף לפלמ"ח ושירת בו עד תום מלחמת העצמאות. היה מפקד חטיבת הראל בחזית ירושלים והממונה על פינוי התושבים הערבים מלוד ומרמלה. במהלך מלחמת העצמאות פיקד על כוח צה"ל שפעל בפרשת הספינה "אלטלנה" מול חופי תל-אביב. ב-1949 השתתף רבין בשיחות שביתת הנשק עם מצרים ברודוס, אך התנגד להסכם שהושג וחזר לישראל לפני טקס החתימה. בשנים 1956–1959 היה אלוף פיקוד צפון; היה ראש אג"ם וסגן רמטכ"ל בשנים 1959–1963, ורמטכ"ל בשנים 1964–1968. פיקד על צה"ל במלחמת ששת הימים. מייד לאחר פרישתו מצה"ל נתמנה לשגריר בוושינגטון, וחזר ארצה במרס 1973. לאחר שנבחר לכנסת השמינית (1973) מטעם מפלגת העבודה, נתמנה לשר העבודה בממשלתה של גולדה מאיר. כעבור פחות משלושה חודשים התפטרה מאיר; רבין נבחר לשמש יושב-ראש מפלגת העבודה, לאחר שגבר על שמעון פרס ברוב זעום, והיה לראש הממשלה. בתקופת כהונתו הראשונה חתמה ישראל על הסכם הביניים עם מצרים ועל מזכר ההבנה הראשון עם ארצות-הברית, וביצעה בהצלחה את חילוץ בני הערובה הישראלים באנטבה. לקראת סוף 1976 פירק רבין את הקואליציה עם המפד"ל, לאחר שזו נמנעה בהצבעה על הצעת האי-אמון של אגודת ישראל על רקע טענה של חילול שבת בטקס שהתקיים בבסיס חיל-האוויר לרגל הגעתם של מטוסי אף-15. התמודדות שנייה עם פרס על ראשות מפלגת העבודה היתה בפברואר 1977, במרכז המפלגה, ושוב גבר רבין על פרס ברוב זעום. על אף הניצחון התפטר רבין מראשות הממשלה, בשל חשיפת חשבון בנק שהיה לאשתו בארצות-הברית – דבר שהיה אסור באותם ימים. פרס קיבל לידיו את…

Read more

מבצע אנטבה

4 ביולי 1976

מבצע אנטבה

מבצע אנטבה: ניהול משבר בני הערובה וההחלטה על הוצאת מבצע החילוץ לפועל.

Read more

שמעון פרס ראש הממשלה השמיני

15 בדצמבר 1984

שמעון פרס ראש הממשלה השמיני

שמעון פרס נולד בוישנבה שבפולין (היום בבלארוס) בשנת 1923 ועלה לישראל בגיל 11. כמי שהתחנך על ערכי תנועת "הנוער העובד", התחנך פרס בכפר הנוער החקלאי בן-שמן, בו הצטרף לגרעין המייסד של קיבוץ אלומות, בו עבד בין השאר כרפתן ורועה צאן. בשנים אלו נשא לאשה את סוניה לבית גלמן. בשנת 1947, לבקשת דוד בן גוריון, התגייס פרס ל"הגנה" והיה מופקד על תחומי כוח האדם ורכישת נשק. הוא נשא בתפקיד זה גם במהלך התקופה הראשונה של מלחמת העצמאות ולאחריה שירת כממונה על שירותי הים בצה"ל. בשנת 1949 מונה פרס לעמוד בראש משלחת משרד הביטחון בארה"ב. במהלך שהותו בארה"ב השתתף בלימודי ערב באוניברסיטת "ניו סקול" בניו יורק. לאחר שובו לישראל, בגיל 29, מונה לתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון – המנכ"ל הצעיר ביותר שהיה אי פעם למשרד ממשלתי בישראל. במסגרת תפקידו זה מילא מר פרס תפקיד משמעותי ביותר בפיתוח והקמת התעשיות הביטחוניות של ישראל והתעשייה האווירית, ובקידום הקשרים הביטחוניים עם צרפת. מאוחר יותר מונה פרס על ידי ראש הממשלה בן גוריון לאחראי על הקמת הקריה למחקר גרעיני בדימונה. בשנת 1959 נבחר שמעון פרס לכנסת הרביעית ושימש כסגן שר הביטחון תחת ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון. בשנת 1965 עם הקמת רפ"י, פרש פרס מתפקידו הממלכתי. ב – 1969 מונה לתפקיד שר הקליטה ובשנת 1970 כיהן כשר התחבורה והתקשורת. בשנת 1974 מונה פרס לשר הביטחון בממשלתו של יצחק רבין והחזיק במשרה זו עד לשנת 1977. בשנים אלו עסק בשיקום הצבא ומערכת הביטחון לאחר כשלי מלחמת יום הכיפורים. לאחר התפטרותו של יצחק רבין מראשות הממשלה בשנת 1977 ועליית הליכוד לשלטון, כיהן פרס כיו"ר "המערך" ושימש כראש…

Read more

יצחק רבין נבחר לראשות הממשלה

13 ביולי 1992

יצחק רבין נבחר לראשות הממשלה

הקמת ממשלה בראשות יצחק רבין ז"ל, הובלת תהליך השלום מול ירדן וקידום יוזמות מדיניות נוספות, עד לרצח רבין ב-4 לנובמבר 1995.

Read more

אהוד ברק ראש הממשלה העשירי

15 בדצמבר 1999

איש צבא ורמטכ"ל לשעבר, חבר הכנסת, שר וראש ממשלת ישראל בשנים 1999–2001. נולד ב-1942 בקבוצת משמר-השרון. התגייס לצה"ל ב-1959 ולחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום-הכיפורים. במאי 1972 פיקד על הפעולה לחילוץ הנוסעים ממטוס "סבנה" – שנחטף על-ידי אנשי "ספטמבר השחור" ונחת בשדה התעופה לוד – והיה אחד מעשרת הלוחמים שניגשו למטוס מחופשים לטכנאים. ביוני 1976 היה ממתכנני מבצע אנטבה, שבמהלכו חולצו נוסעי מטוס "אייר פראנס" שנחטפו על-ידי מחבלים. ב-1982 מונה לראש אגף המטכ"ל, ובמבצע שלום הגליל שימש סגן מפקד הכוח העל-אוגדתי שפעל בבקעת הלבנון. ב-1991 נתמנה לרמטכ"ל. במהלך שירותו הצבאי השלים תואר ראשון בפיזיקה ובמתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני בניתוח מערכות באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. פרש מצה"ל ב-1 בינואר 1995. בשירותו הצבאי זכה ברק במספר העיטורים הרב ביותר בצה"ל: עיטור המופת וארבעה צל"שים על אומץ לב ועל הצטיינות בקרב. ביולי 1995, כשהיה על סף השתלבות במערכת הפוליטית, הואשם ברק בכתבה ב"ידיעות אחרונות" שבעת אסון צאלים ב', שבו נכח כרמטכ"ל, נטש את השטח לפני שפונו החיילים הפצועים, ושאחר כך נתן גרסאות סותרות על מהלך האירועים. את ההאשמות דחה בתקיפות. ב-9 ביולי 1997 דחתה מבקרת המדינה את כל ההאשמות המשפטיות נגד ברק בפרשה זאת. ב-1995 מונה לשר הפנים בממשלתו של יצחק רבין. לאחר רצח רבין, מונה לשר החוץ בממשלת שמעון פרס. נבחר לכנסת ה-14 (1996) מטעם מפלגת העבודה. בעקבות כישלונו של שמעון פרס בבחירות לראשות הממשלה, הודיע ברק שיתמודד על ראשות מפלגת העבודה. ב-4 ביוני 1997 זכה בהתמודדות זו. בספטמבר 1997 ביקש סליחה בשם מפלגת העבודה מבני עדות המזרח, על הטעויות שנעשו בעבר בתהליך קליטתם בארץ. בבחירות לכנסת ה-15 ולראשות הממשלה (1999)…

Read more

נסיגת צה"ל מלבנון

1 במאי 2000

נסיגת צה"ל מלבנון

לאחר שישראל ספגה אבדות קשות במשך שנים בהיותה ברצועת הביטחון בוצעה נסיגה חד צדדית ע"י רוה"מ דאז אהוד ברק.

Read more